דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים
סמכות ה(א)כיפה

סמכות ה(א)כיפה

לאחר שקראתם את הפתיח, אני בטוח שחלקכם תפס את הראש בזעזוע ושאט נפש, על כן אקדים ואחדד. אין לי שום דבר נגד חובשי הכיפות בנתניה או בארץ, הטור אינו נכתב מתוך הכללה ויכלול רק שלוש דוגמאות ספציפיות שבוודאי שאינן מעידות על הכלל. יתרה מזאת, רבים מחברי הינם חובשי כיפה, שומרי ושומרות מסורת שאני מכבד אותם עד מאוד, אבל, נראה כי בשנים האחרונות, העיר נתניה משנה את צביונה בצורה שמפריעה – לא רק לי – אלא לרבים מחבריי. אתחיל בדוגמא. בסוף חודש פברואר הגיע הרצל רוקח, עובד קבלן של חברת “מי-נתניה”, אל שכונת קרית צאנז בעיר על מנת לבצע קריאת מונים. בתקופה שקדמה להגעתו של רוקח היה גל פריצות ברחבי הקרייה, כאשר רוקח הגיע הוא נשאל על ידי מספר תושבים שניגשו אליו לפשר שהייתו בקריה. על פי דבריו, זהו בערך השלב בו החל מסע אלים נגדו – ממנו ניצל בגלל שאזרח שומר חוק ראה את מה שאירע והזעיק את המשטרה. אדם בגיל 68 הוכה קשות וניתן אף להגדיל ולומר עבר לינץ’ לאור יום. במקום נכחו רבים מתושבי השכונה ואף אחד מהם, כך לפחות לטענת רוקח, לא ממש התערב כדי להפסיק את המעשה. זה שתושבי השכונה חשים מתוסכלים על אי-תפקוד משטרתי, אני בהחלט יכול להבין ולקבל. זכותם לבקר וזכותם למחות ואפילו זכותה של השכונה להעמיד משמר אזרחי (אגב, בשכונה זו יחידת המשמר האזרחי הגדולה בנתניה). ועדיין, נגיד שהם היו באמת תופסים אדם בשעת גניבה, מה נותן להם את הזכות לבצע בו לינץ’? החלטתם להפגין אזרחות טובה? יופי, תזעיקו משטרה ואם יש אפשרות תעכבו את החשוד עד הגעתם השוטרים. לקיחת החוק לידיים פסולה מכל וכל. ברשותכם אבליט את העובדה, שראשי קהילת צאנז פרסמו הודעה רשמית לתקשורת וכן מודעות שפוזרו בשכונה בהן הוקיעו את התנהגות המעורבים ואף ביקשו...
כיכר השיפוצים: שקט, עובדים!

כיכר השיפוצים: שקט, עובדים!

לפני שש שנים בערך עיריית נתניה ביצעה שיפוץ נרחב בכיכר ציון, כחלק ממהלך שיפור חזות פני העיר אשר נעשה בחלקים השונים במרכז העיר. התכנון והשיפוץ מחדש (שנת 2009) נעשה כמה שנים בלבד לאחר שאותה עירייה החליטה להרוס, לתכנן ולשפץ את הכיכר שהייתה קיימת עשרות שנים ולהעמיד במקומה כיכר אחרת לגמרי, כזו המבוססת על עמודים. כיכר, אגב, שזכתה לביקורת ציבורית קשה ומאוד לא מחמיאה. נחזור לשנת 2009. בתום השיפוץ השני באותו העשור, שיפוץ שבצדק זכה הפעם לשבחים, המקום נראה יפה ומסודר והעירייה אף העלתה עדכון לגבי הפרויקט הזה באתר המיועד לפרויקט שיפור פני מרכז העיר וכך זה מופיע שם: “כיכר ציון, אחת הכיכרות המרכזיות בעיר, שער הכניסה לרחוב הרצל – שינתה פנים. את הקשתות ואבן הצפחה (השיפוץ של שנת 2000 וקצת) החליפה חורשה בלב המרחב הציבורי, המורכבת משישה עשר עצי אלון ופרחי עונה, שיוחלפו בהתאם לעונות הפריחה”.  בעירייה אף טרחו להוסיף מספר תמונות מחמיאות. כדי להזכיר לקוראי הבלוג שלי כיצד נראתה כיכר ציון לפני ואחרי סבב השיפוצים ההוא, הנה תמונות:   בתחילת השנה החולפת, קרי שנת 2015, עיריית נתניה החליטה להכניס את אותה הכיכר בדיוק לפרויקט שיפוצים נוסף, פעם שלישית תוך מספר שנים לא רב, פרויקט זה עולה, מן הסתם, כסף לא מועט. באופן “מפתיע”, כמה שבועות לאחר תחילת הפרויקט, העירייה הודיעה על ביטול העדלאידע המסורתית בעיר בחג הפורים והחלפתה בסוג של הפנינג אחר, כמובן, שעם תום האירועים הופיעו הודעו יח”צ בהן הוצגה שביעות רצון של התושבים מן החלופה שהעירייה הציגה לאירוע המסורתי של פורים. יכול להיות שזה נכון, אבל אני, אישית, התאכזבתי וכך גם רבים מחבריי שכמוני גדלו על התהלוכה הססגונית לאורך רחוב הרצל. ב-5 במרץ אשתקד אף העליתי פוסט בפייסבוק האישי שלי בהקשר לסוגיה הזו, צירפתי עבורכם צילום מסך. היום אנחנו נמצאים בינואר 2016,...
זינגר, זו לא רק מכונת תפירה…

זינגר, זו לא רק מכונת תפירה…

  במהלך השנה האחרונה נתקלתי מספר פעמים בסרטונים ב”יוטיוב” של קטעי סטנד אפ בהם מככב בחור צעיר שלא הכרתי בשם גיורא זינגר. קטעים בהם הוא חלק מקליפ מצחיק עם סטנדאפיסטים נוספים או קטעים מהופעות שלו. החלטתי עם עצמי, שכאשר גיורא יגיע לנתניה, אלך להופעה שלו. בשני בנובמבר התקיימה הופעה כזו בפאב “לגנסקי” בעיר, רצה הגורל ומספר שעות לפני ההופעה בוצע פיגוע הדקירה בעירנו מוכת הטרור מהעשור הקודם. למרות זאת, לי לא הייתה התלבטות והלכתי להופעה הזו. ההופעה של גיורא עניינה אותי ממספר סיבות, קודם כל הבחור מצחיק, הסיבה השנייה הייתה שאפילו ההורים שלי צחקו מקטעים שהראיתי להם ב”יוטיוב” ומבחינתי אם הם צחקו, אז זה אומר שהקטע באמת טוב. הסיבה השלישית והמרכזית לא פחות זו העובדה, שאני וגיורא בני אותו מחזור גיל ועלינו באותה העלייה לארץ. אני עליתי לישראל בשנת 1990 בגיל שבע מאזרבייג’ן והגעתי לנתניה, גיורא ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1990 גם כן כאשר הוא היה בן שש והם השתכנו בכפר סבא. לא מעט מהנושאים בהופעה שלו נוגעים לעלייה המאסיבית ממדינות ברית המועצות לשעבר, אי-שם לפני שני עשורים, כאשר לא היה סלולארי, לא היה אינטרנט והיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה. ממקום מושבי במהלך ההופעה המקום היה נראה לי מלא לגמרי, בסיום ההופעה בדקתי עם אנשי הצוות ונאמר לי שהמופע היה סולד-אאוט, אך מספר אנשים לא הגיעו עקב אותו פיגוע שהתרחש בנתניה באותו ערב. היה ברור לי שלא כל מי שיגיע להופעה הוא חלק מהעלייה של שנות ה-90 ושחלק מבאי הלגנסקי באותו ערב, יהיו בכלל צברים שאין להם שום קשר לעלייה הזו, לכן הערכתי שיש מצב שלא כולם יבינו את כל הבדיחות. בפועל, ההופעה הייתה מוצלחת מאוד. לפי עוצמת ודציבל הצחוק, רוב האנשים הבינו הכל. כמובן, שאנשים כמוני שיש להם רקע שקשור לאופי...
די לצביעות

די לצביעות

  את טור הבכורה שלי אני רוצה להקדיש לנבחרת הג’ודו אשר נטלה חלק בסופ”ש האחרון בגראנד סלאם באבו דאבי. זו הפעם הראשונה שמשלחת ישראלית השתתפה בטורניר הג’ודו הזה, לאחר שיו”ר איגוד הג’ודו הבינלאומי, מריוס וייזר, הורה למארגנים לתת ויזות כניסה לכל המדינות. משלחת מצומצמת מטעם של ישראל שכללה רק שמונה ספורטאים יצאה לתחרות הזו, רק כאשר הם הגיעו הוסבר ליו”ר האיגוד, משה פונטי, על ידי השלטונות המקומיים, כי על הנבחרת יהיה להתחרות ללא דגל וללא כיתוב ישראל מטעמים ביטחוניים. יו”ר האיגוד, בהחלטה נכונה לדעתי, קיבל את דברי המקומיים וכך הספורטאים שלנו נטלו חלק בתחרות הזו, כאשר ברור מסביב שכולם יודעים מאיפה הם ולעומת הטורניר שנערך מוקדם יותר השנה במרוקו, הקהל לא קילל ולא שרק בוז לספורטאים שלנו. ירדן ג’רבי ושגיא מוקי, שניהם אגב תושבי העיר נתניה, הצליחו להשיג את מדליית הארד בתחרות היוקרתית ועלו לקבל אותן ללא דגל ישראל בתקרת האולם, עד כאן הייתה ההקדמה שלי. מרגע הזכייה ואני יכול לקרוא לזה רגע, כי ירדן ושגיא זכו במדליות בהפרש של כרבע שעה האחת מהשני, קודם ירדן ואחריה שגיא. הרשתות החברתיות בארץ התמלאו בדברי ביקורת קשים נגד הספורטאים שלנו שזה עתה זכו במדליות, הפריע לי עד מאוד כאשר חלק מאותם מעבירי ביקורת היו עיתונאים. היום, כל-כך קל להתחבא מאחורי המקלדת ולהעביר ביקורת ולפרסם דברי “חוכמה”, בלי לשים את עצמנו במקרה הזה – במקומם של ספורטאים המשקיעים בתחום שהם אוהבים שני עשורים מחייהם – מאז שהם היו ילדים. הכי קל לכתוב בפייסבוק: “מבחינתי הם בכלל לא ייצגו את ישראל, אלא רק את עצמם” ועוד בסגנון הזה. לפחות 90% מהאנשים שהיו מגיעים למצב כזה, היו בוחרים להתחרות, כדי להשיג נקודות דירוג נוספות לקראת המשחקים האולימפיים בריו. הרי ברור לכולם, שאם ירדן ושגיא או...