דלג על המודעה
נתניה: שתי נשים נבחרו לכהן במועצה הדתית

נתניה: שתי נשים נבחרו לכהן במועצה הדתית

מועצת העיר נתניה אישרה ביום רביעי האחרון את הרכב המועצה הדתית בנתניה. מועצת העיר אישרה מועמדותן של שתי נשים – תרצה גרינפלד, אשר שימשה בעבר בתפקיד ראש מנהל חינוך בעיריית נתניה. גרינפלד תכהן במועצה הדתית כנציגה של סיעת “נתניה אחת”. המועמדת השניה היא אורה רבין, נציגת “ישראל בתינו”. רבין, חילונית, עלתה לארץ בשנות ה-90 ועוסקת בפעילות ציבורית למען נתניה. רבין היא למעשה נציגת האופוזיציה, שכן חבר המועצה מטעם “ישראל בתינו”, יושב באופוזיציה העירונית. עוד אושרה מועמדותם של אשר אוחנה, כנציג הרב הראשי לנתניה, עובדיה כבודי ודוד שולמן, כנציגים של “נתניה אחת”, גרשון סקוף – ש”ס, אבי בטיטו – “הבית היהודי” – המפד”ל ומאיר שכטר מסיעת “גל”, סיעתו של הרב שר. זו אינה הפעם הראשונה שאישה מכהנת במועצה הדתי. בשנות ה-90 המאוחרות הוצעה מועמדותה של ד”ר גילה ג’ויס ברנר, המשתייכת לזרם הרפורמי, על ידי סיעת “מרץ” בראשות חברי המועצה דאז, שוש ערער ואלכס פייט. בחירתה עוררה סערה בקנה מידה ארצי, בשל התנגדות גורמי דת רבים. מועמדותה לא התקבלה בתחילה וכתוצאה מכך הגישו חברי הסיעה, בשנת 97, עתירות לבג”צ. לאחר מלחמות לא פשוטות, נבחרה ד”ר ג’ויס ברנר לחברה במועצה הדתית. בבחירתה, כמו גם פעילויות אחרות שעשו, היו ערער ופייט פורצי דרך. שוש ערער מסרה למערכת נתניה און ליין – נתניה און ליין, כי “אחד הדברים החשובים ביותר, בגלל אי הפרדת הדת והמדינה, גם חילוניים זקוקים לשירותי המועצה הדתית ואי אפשר שלא יהיו חילוניים במועצה. חשוב שיהיו נשים במועצה הדתית, כי גם נשים נזקקות לשירותה ולכן אי אפשר שרק גברים יקבלו החלטות. על כל העקרונות הללו הלכנו בעתירה שהגשנו. היו אפילו שני דיונים בבג”ץ. זו היתה פריצת דרך של משהו שאחר כך אי אפשר היה לעצור”. אורה רבין, חברת המועצה הדתית מסיעת “ישראל בתינו” לומדת...
אי החופש הולך ונעלם

אי החופש הולך ונעלם

  מי לא זוכר את כיכר העצמאות האגדית של נתניה? תשאלו את ותיקי העיר, תשאלו אנשים מחוץ לעיר. הם יספרו לכם כיצד נתניה, פעם בירת השרון שאפילו היה לה המנון שנכתב במיוחד עבורה על-ידי ורדה שוורץ ז”ל, שימשה מקום עלייה לרגל לכל מי שרצה לבלות. לא סתם לבלות, אלא לבלות ברמה. מי לא זוכר את הפאבים, הפיאנו-בארים, הדיסקוטקים ובתי הקפה. החיים בכיכר העצמאות היו תוססים. כל יום כל היום. נתניה הייתה עיר ללא הפסקה עם כמות אדירה של תיירים, של מתנדבים ומתנדבות והסעות מאורגנות מכל רחבי הארץ, מטבריה בצפון ועד באר שבע בדרום, של תושבי מדינה ובליינים שעלו לרגל – לנתניה. בעצם, למה לדבר על שנות השבעים העליזות, אני הרי עליתי לארץ, לנתניה, רק בחודש אפריל 1990. וכן, גם אני זוכר איך היינו ממלאים את כיכר העצמאות האגדית בלילות שישי. איך עמדנו בתור כי לא היה מקום אחד פנוי בבתי הקפה והמסעדות שהיו מלאים עד אפס מקום. שעה, זה היה הזמן הממוצע שעמדנו בתור. ואחרי בתי הקפה והמסעדות המשכנו לפאבים ולמועדוני הלילה במרכז העיר. לפלייס, לפלזאנס, לנמבר 1 בכיכר, לגן של אורי, לאורנוס והרשימה עוד ארוכה. זו הייתה תקופה מרגשת. נתניה שימשה אי של חגיגות, אי של של חופש ואי של כיף. ולאן נעלמה העיר הזו? לאן נעלמה אווירת החג שאפיינה את רחובותיה בכל ימות השבוע? למי זה הפריע כל-כך? בליל שישי האחרון יצא לי לעבור בכיכר העיר החדשה, זו הווירטואלית עם כל האפקטים למיניהם. התחושה הייתה של בדידות ושל שעמום. הכיכר של פעם, שתמיד הזכירה לי בצורתה אי של שמחה, כבר מזמן פינתה מקומה. בעודי מטייל לא יכולתי שלא להיזכר בספרו של סטיבן קינג – “Langoliers”. והתחושה הזו גרמה גם לי רצון לקחת את הרגליים וללכת משם. לנסוע לערים אחרות שהיום...
עיריית נתניה תתן ערבות למכבי נתניה

עיריית נתניה תתן ערבות למכבי נתניה

ביום רביעי בשעות הערב התקיימה ישיבת מועצת עיר, שלא מן המניין, על מנת לקדם מהלך של נתינת ערבות להלוואה שמכבי נתניה תקבל, על מנת להציל את הקבוצה. חברי מועצת העיר התכנסו לישיבה שלא מן המניין, בזמן הפגרה, על מנת לקבוע את הקריטריון שינחה את העירייה באילו תנאים תינתן ערבות ולאיזה גורם. “לא נהיה ערבים לכל אחד, לכן חייב להיות קריטריון מנחה” ציינה ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר והוסיפה: “כל הסיפור קם, כי נכון להיום למכבי נתניה אין בעלים. המניות הועברו ליו”ר הקבוצה והיה ברור שאם העירייה לא תתערב הקבוצה תקרוס”. עוד ציינה פיירברג-איכר, כי “אף אחד מחברי המועצה לא היה רוצה לראות מצב שבו הקבוצה המיתולוגית, שהיא גם סמל, תפגע. צריך להבין שכשקורה דבר כזה יש לזה השלכות על תדמית העיר וזה יכול להוביל גם לפגיעה כלכלית. כשקבוצה קורסת לא עושים הפרדה בין העיר לקבוצה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דבר כזה ולכן נרתמנו כדי לנסות לראות כיצד אנחנו יכולים לסייע”. לדבריה על מנת שהקבוצה תשרוד היא נאלצת לקחת הלוואה של כ-7.5 מיליון שקלים. התנאי ללקיחת ההלוואה הוא ערבות של הרשות. הבנקים לא הסכימו לערבויות אחרות. ראש העירייה סיפרה, כי במקביל מנסים בעירייה למצוא בעלים לקבוצה ואף ציינה, כי ישנם גורמים בארצות הברית המתאימים לכך, אולם התנאי שלהם הוא שהקבוצה לא תשחק בשבת. לכן היא פועלת שלא לחייב קבוצה לשחק בשבת. במהלך הישיבה קמה סערה בעת שחבר המועצה, ד”ר ישראל שטבון, כינה את ישיבת המועצה שלא מן המניין – מחטף. ד”ר שטבון תהה מה היה כל כך דחוף בכינוס מועצת העיר בתקופת פגרה: “לי לא ברור למה אנחנו צריכים לעשות את זה. ההרגשה היא שאנחנו עושים מחטף. היה ידוע מראש שהקבוצה בבעיות קשות. עכשיו כשאין זמן צריכים לכנס בדחיפות את...
נתניה: מחאת “קייטנות הקנס” העירוניות מתרחבת; “הציבור לא פרה נחלבת”

נתניה: מחאת “קייטנות הקנס” העירוניות מתרחבת; “הציבור לא פרה נחלבת”

ביקורת חסרת תקדים על חברי מועצת העיר, הנמנעים במופגן מהבעת דעה; חבר המועצה צירולניק יעלה הנושא לדיון במועצת העיר: “הציבור לא פרה נחלבת”.  למעלה מעשר קייטנות וגני ילדים פרטיים בנתניה מציעים, כבר כעת, מחירים נמוכים משמעותית לקייטנות גן במסלול יום קצר ובמסלול יום ארוך בחופש הגדול – מחירים הנמוכים משמעותית מעלות קייטנות הגן העירוניות, המתופעלות על-ידי ארבעת המתנ”סים העירוניים וכן העמותה לחינוך בלתי-פורמאלי. כך עולה מבדיקת נתניה און ליין וראשי מחאת “קייטנות הקנס”, הטוענים כי ניתן להפחית באופן משמעותי את עלות קייטנות הגן העירוניות. בתוך כך, בשבוע הרביעי למחאה, מפנים ראשי המחאה אצבע מאשימה לעברם של חברי מועצת העיר, הנמנעים מהבעת דעתם בנושא באמצעי התקשורת החברתית והאלקטרונית – זאת מהטענה כי הם מחויבים קואליציונית להימנע מלהתערב. “מבחינתנו מדובר בהתנהלות הגובלת בבושה וחרפה. תפקידם של נבחרי ציבור להביע עמדה ודעה. לא ייתכן, שמאחורי הקלעים יאמרו שהמחירים בהחלט גבוהים, אך בצורה רשמית ימלאו פיהם מים. הם אמורים לקבוע מדיניות. גם שתיקתה של ראש העירייה בעניין זה תמוהה. לא ייתכן, שיותר ויותר ראשי ערים “מוצאים” את הדרך להוזלת מחירי קייטנות הגן”. בעקבות המחאה הודיע חבר המועצה, בוריס צירולניק, כיום חבר המועצה היחיד מבין כל 27 חברי המועצה המשמש כאופוזיציה, כי יגיש שאילתה בנושא וכן הצעה לסדר. לנתניה און ליין – ksn מסר: “מדובר במצב אבסורדי ובלתי נתפש, בו בעיר אחת פועלות – במקביל – חמש עמותות עירוניות באותו הנושא. כמו כן, ברור לכולם שמחיר קייטנות הגן העירוניות גבוה לאין שיעור ואינו ריאלי. כשלב ראשון אני מצפה ממועצת העיר להורות על הפחתת המחיר ברמה רוחבית ולהשוותו, לפחות, לפרטיות. בשלב השני לאחד בין כל הגופים הללו ואף לשקול הפרטת חלק מהשירותים. הציבור הוא לא פרה הנחלבת”.  לשאלת נתניה און ליין – ksn בדבר חשיפת...
מה ההבדל בין פוליטיקאי לבין מדינאי?

מה ההבדל בין פוליטיקאי לבין מדינאי?

ההפגנה שארגנו הורי חפר כנגד כוונת העירייה לקחת קומה באופן זמני לטובת בית ספר ממ”ד חדש, הפכה למלחמה פוליטית בין שתי סיעות על חשבון ההורים משני הצדדים —– אנחנו שונים. כל אחד הוא שונה, לכל אחד יש תכונות אופי הייחודיות לו, מראה, גורל או דעות פוליטיות… אך לכולנו יש תכונה אחת משותפת: אנחנו דואגים לילדים שלו. החל מרגע הלידה ועד הנשימה האחרונה. מחיפוש המעון המושלם, דרך רישום לגן, רישום לבית ספר… בית ספר! לאיזה בית ספר לרשום, איזה מורה יהיה לילד שלי , איזו סביבה תהיה לו, מהי תכנית לימודים … הרבה מאוד שאלות הורים שואלים לפני רישום. לאחרונה שמתי לב, שבמקרים רבים ועדי הורים בבתי ספר הפכו לא רק לחלק בלתי נפרד של בית ספר, אלא למובילים בהרבה מאוד מישורים של חיים יומיומיים של תלמידים. וטוב שכך. בהרבה מאוד מהמקרים ועד הורים עוסק במאבקים מול רשויות. האחרון מתנהל ממש עכשיו בשכונות רמת פולג ועיר ימים. מדובר על הקמת בית ספר בתוך בית ספר. כאן השוני בינינו. בהרבה דברים אפשר למצוא פשרה, אבל שוב פעם, על דבר אחד לא מתפשרים: על ילדים! אחד רוצה בית ספר חילוני. שני רוצה בית ספר דתי. בדבר הזה אי-אפשר להתפשר ולו מכיוון שאין לאפשר לילד אחד “ליהנות” על חשבון ילד אחר. אני סבור, שאם הממסד המציא את הדבר הזה: בתי ספר ממלכתיים ובתי ספר ממלכתיים דתיים, תפקידו של הממסד למצוא פתרון הולם ושהוא יסבול ולא ההורים ולא הילדים. “הסבל” של הממסד בא לידי ביטוי בתקציבים שצריך להוציא כדי לתת פתרונות מקובלים על ההורים. וכשממסד לא מוכן להוציא תקציבים – מתחילים התארגנויות ומאבקים. וזאת בדיוק מה שקרה לאחרונה בשכונה הזאת. הורים התארגנו. פנו לכל הרשויות האפשריות. מכתבים, טלפונים, פגישות. הפגנה ראשונה.  ובינתיים – אין תשובה מקובלת. לכן, המאבק יימשך. התשובה לא מקובלת על ההורים חילוניים,...
חיים בריקוד או ריקוד בחיים?

חיים בריקוד או ריקוד בחיים?

אין כבוד גדול יותר מאשר לזכות בתואר אלופי ישראל. ארבעה נתנייתיים עשו זאת בריקודים סלוניים — במהלך החיים אנחנו כל הזמן רוקדים. החל בגן הילדים בו הגננת לימדה אותנו את צעדי הריקוד הראשונים, דרך בית ספר עם כל מיני הצגות שהשתתפנו בהן…  היום גם באופנה ריקוד בר מצווה/ בת מצווה. ומי לא היה מועדונים … אחרי זה ריקודי חתן וכלה ועוד… אנחנו “רוקדים” עם הבוס בעבודה, “רוקדים” עם לקוחות או עם שירות לקוחות, “רוקדים” עם פקיד בבנק, עם סוכן ביטוח, בקופת חולים… “רוקדים” עם בעיות… הרשימה אינסופית. הריקוד המתמשך ביותר שלנו, הם החיים שלנו. בריקוד זוגי יש מוביל ומובל. ואנחנו, למעשה, נמצאים בפני בחירה מתמדת: להוביל את החיים שלנו או להיות מובלים על-ידי החיים. כל אחד ואחת בוחר את הבחירה שלו. אני כותב על זה אני בגלל סיבה פשוטה: בשבת האחרונה התקיימה אליפות ישראל בריקודים סלוניים בירושלים. נתניה זכתה באלופי ישראל חדשים. כן, את התואר אלופי ישראל לגילאי 14 קטפו  מוראיל וטום מיכלסון הרץ. אלופת ישראל, במקרה, היא בת של שכנים בבניין שאני גר בו  בשכונת קרית השרון ולשניהם אני מאחל עוד מדליות רבות. וזה לא הכל… אלופי ישראל לשנת 2015, גם הם זוג רקדנים שמתגוררים במרכז העיר נתניה: ג’ניה ליבמן וג’ניה סובורוב. התמזל מזלי והכרתי את השניים והפכנו לחברים. שני החבר’ה האלה מובילים. מובילים בהכל: הן כזוג רקדנים והן כמנהלי סטודיו לריקודים “ציספרס- נתניה”. ולכל הקוראים אני פונה, תרקדו. קודם כל זה בריא. ואולי, אם תשקיעו, גם אתם תובילו במציאת פתרונות לבעיות יומיומית ולאו תהיו מובלים על-ידי אותן בעיות....
מדד הבורות

מדד הבורות

נתון עצוב: 55% אינם יודעים מהו התאריך העברי של מועד לידתם. על ישראליות וזהות יהודית בעידן בו מעל שני שליש מהתושבים לא מודעים לכך שסוכות ושמחת תורה מתקיימים בחודש תשרי.  בכל שנה עם פרסום תוצאות הבגרויות, במה שמכונה “ליגת הערים”, עוסקים הורים רבים לילדים ולבני נוער בנתונים. הם משווים והם בוחנים, וכל ניסיונותיהם של מומחי החינוך להסביר, שחינוך אמיתי הוא כמו ריצת מרתון, ובדיוק כמו מבחני המיצ”ב שבוטלו בשלב זה לאחר שהתברר כי כמעט בלתי-אפשרי להשוות בין בתי ספר, בוודאי לא על בסיס מיעוט הנתונים המתפרסם, לא ממש הטרידה ולא ממש תטריד את ההורים. בעידן בו תקשורת ישירה לא חסר, תמיד יהיו אלה שימלאו את הטוקבקים בתגובות ויסחפו את העדר האנושי לדיונים בלתי-נגמרים והשוואות למי יש ציון גדול יותר…  לפני שנתיים בדיוק, רגע אחרי יום כיפור, פרסם ארגון בינ”ה (העומד מאחורי הישיבה החילונית), ארגון הפועל להעמקת הזהות היהודית בקרב ישראלים, תוצאות סקר שביצעה עבורו חברת גיאוקרטוגרפיה. מהסקר שבוצע בקרב האוכלוסייה היהודית התברר, כי למעלה ממחצית מהציבור הישראלי (54.8%) אינו יודע מהו התאריך העברי של יום הולדתו; 41% מהציבור הישראלי מאמין שלוח השנה העברי לא משמעותי, ואילו 66% מהציבור כלל לא ידע או ידע במעורפל שחג סוכות – כמו גם שמחת תורה – זה שבגללו הילדים בחופשה בלתי-נגמרת, מתרחש בחודש תשרי.  “לוח השנה העברי נושא עמו ערך תרבותי לאומי חשוב, הקשור ישירות לחגי ישראל השונים, עונות השנה והאקלים ולהיסטוריה של עם ישראל”, ציין באותה עת ערן ברוך, מנכ”ל בינ”ה שהזמינה כאמור את הסקר. “לוח השנה העברי אינו קשור בהכרח רק לדת. תוצאות הסקר מעידות ישירות על תחושות אלה ומדגישות מדוע כה חשוב לפעול למען העמקת הזהות היהודית בקרב כלל הציבור הישראלי”.  שנתיים עברו. נתניה און ליין, שביקש לבדוק מה השתנה,...