הכל זה דועפרה, מותק

השעה 21:00. חצר הביר-גארדן "הנזל וגרטל". גל ואתורי, נתנייתי כל חייו ובמשבצת הגיל הצעיר (25) שנראה עסוק מתמיד בימים אלה, מתפנה לראיון לנתניה און ליין ומתיישב עימי על הבר.
"נולדתי בנתניה", התחיל ואתורי במעין מונולוג בסגנון "אלה הם חיינו": מאז ומתמיד גרתי ברמת פולג. בגיל 16 הייתה העבודה הראשונה שלי במועדון שנקרא "נטשה" בכפר חיים. התחלתי כאיש ניקיון ובהמשך כאחראי על האירועים. במקביל עשיתי קצת מסיבות, פעמים-שלוש בשבוע. זה התחיל לתפוס. הכרתי המון אנשים ומשם זה התפתח לכיוון חיובי. הבנתי שאני אוהב את חיי הלילה. לאחר מכן מלצרתי בפסטה שהייתה של אבא של חבר. נהניתי מאד עד שהבנתי שחסרים לי חיי הלילה, כי היום נחסם לי. אני אדם שמאד אוהב ליהנות מהיום: סוסים, גלישה, קרוספיט, כל דבר שרק מאפשר לי את הזמן הפרטי שלי. לאחר מכן עבדתי בבר 'הקבינט' המיתולוגי, הגעתי כמחליף של מישהו בקטע מקרי לגמרי, אמרתי: 'שבוע- שבועיים אני בחוץ' ונשארתי שם 4.5 שנים. כל העבודות שלי היו תמיד סביב ברים, פאבים, בתי קפה", נזכר גל.

בגיל 23 אתה מחליט לפתוח מקום משלך. לא מפחיד?
"כן, אבל אני בחור של 'וייבים' ואנרגיות, אדם שמאוד מאמין רוחנית. הייתה לי הרגשה טובה, ידעתי שיש לי את הכלים, שאני יודע איך לעשות שלאנשים יהיה כיף. זה משהו שמאז ומתמיד חיפשתי, אבל הייתה תקופה שלא היו נכסים באזור התעשייה וגם אלה שהיו לא התאימו לי. חשובה לי האווירה בקטע אחר. אני נכנס ומרגיש את המקום, קולט אם זה מדבר אליי או לא. יום אחד, במקרה, תומס, כיום השותף שלי כאן, אמר לי: 'גל, בוא תראה איתי איזה מקום' אחרי שכבר התייאשתי. אמרתי לו 'עזוב, ירדתי מהסיפור הזה, לא יהיה לי בר' והוא התעקש. עצרנו עם המתווך פה מחוץ להנזל ואני ישר הרגשתי. אמרתי- לא רוצה לראות בפנים, בחוץ, אם הוא עומד בטווח השכירות ובתקציבים שלנו-לוקחים. זו הייתה חנות לגינון, בגלל זה השארנו קצת פריטים: מגרפה, דשא סינטטי, משם גם בא הרעיון של ה'ביר גארדן' ורצנו על זה בעיניים עצומות. ההורים שלי פרגנו לגמרי. מאחל לכולם הורים כאלה. כמה זמן ההנזל קיים, בר?" הוא שואל את בר חלפון, מי שמלווה אותו מהיום הראשון בניהול השוטף של המקום והצוות: "שנתיים ושמונה, פתחנו ב-5 למרץ", היא משיבה.

מדוע הקונספט?
"אני מאוד אוהב טבע. הייתה לנו בחוץ רחבה גדולה שהצלחנו להשמיש, ראינו שיש חצר מטורפת ומסביב גם נוף יפה: שדות, רכבות. מאד מגניב כזה, כפרי. גם בטיול שלי בדרום אמריקה אספתי כל מיני רעיונות. עיצבתי שיהיה חמים וביתי. כמו הנדנדות לדוגמה. ראש העיר שלנו, מרים פיירברג, ישבה עליהן", הוא מצביע בגאווה.

לא למדת ניהול או משהו בסגנון. זה בא לך טבעי.
"מגיל צעיר הטילו עליי סמכויות, ב'נטשה' באתי בכלל לנקות ופתאום אחרי שבועיים הבעלים זרק לי את המפתחות ואמר לי 'סגור אחריך'. סמכו עליי. היום יש לי צוות מעניין ואדיר, אנחנו 50 חברי צוות. מאד משפחתי. אני בסוף החודש נהנה לחלק לחלק 50 משכורות. רובם איתי מהפתיחה וגם מי שעזב בגלל שהתקדם, תמיד חוזר לבקר. ההנזל הוא הפאב הראשון שהביא לנתניה בעת הזו את האמירה: בר ומטבח ביחד. בהתחלה שאנשים נכנסו, היה להם קצת מוזר לראות מקום עם קירות בהירים, אור מואר, מוזיקה חלשה בסגנון ישראלי, רוק, מעט מאד אלטרנטיבי והרבה קאנטרי. הגשמתי את החלום שלי, ככה רציתי שזה יראה ומהר מאד זה תפס, אנשים התאהבו ונוצר גרעין של קהל נאמן, המון ברנז'ה נתנייתית. זה לא מובן מאליו".

לאחרונה פתחת יחד עם השותף אלקי מגורי את ה"דועפרה". מדוע דווקא למעלה, מעל ההנזל?
"מאז ומתמיד חלמתי על מסעדת גורמה. ידעתי שיש פה חתיכת גג והוא לא מנוצל – בגלל שהייתי עסוק בהנזל. אני מאמין ששנתיים ראשונות של עסק הן מאד מכריעות. אמרתי שרק אחר-כך אני אתחיל לחשוב על זה. למה למעלה? כי אנחנו מאמינים שזה בית וגם בית על קומות זה בסדר. למטה יש אווירה קלילה של חצר. למעלה עולים במדרגות ומקבלים משהו אחר. תפריט, מוזיקה, עיצוב, כלי הגשה, עובדים, הכל מאד שונה. זו מסעדת שף ברמה הגבוהה ביותר. אני מבלה במסעדות גורמה לפחות פעמיים בשבוע. אוהב אוכל. אני לא מוריד אותה משום מסעדת שף – לא כי היא שלי, כי באמת דאגנו לפרודוקטים היקרים ביותר. הבאנו שפים ברמה גבוהה מאד עם ניסיון בתחום וידע מטורף בטעמים, במרכיבים", מסביר.

שם מדליק, "דועפרה". מדוע?
"אני טריפולטאי מלא, גזעי, שלם. אני תמיד שומע את המילה הזו בבית קצת לפני שאני יוצא, נגיד מתלבש לחתונה, ואמא שלי זורקת לי את זה. המשמעות: רעש צלצולים, כל השופוני. אני די חושב שמסעדת גורמה, זה מה שהיא. במיוחד אנחנו, הקהל הנתנייתי, שזה קהל של סנדוויצ'ים, של ללכת לאכול אצל כושי, זה לא באמת מעניין אותנו מה אנחנו אוכלים כמו שמעניין אותנו איך זה יראה על הצלחת. המקום מאד שונה מההנזל כי שם, תבואי עם כפכפים, אחרי הים, איך שאת רוצה. פה רצינו לתת את ההרגשה של קבלת פנים, חגיגיות וטקסיות. נתניה היא חתיכת בועה בדיוק כמו הבועה התל אביבית. אני חושב שהקהל הנתנייתי מכבד את עצמו, עונה לעצמו על הצרכים, כולם לבושים ברמה גבוהה, מותגים… רובם דועפרה מה שנקרא וזה הקטע של למעלה. איזשהו טריק, לתת הרגשה גבוהה. כמובן שלרגע לא מזלזלים במוצר. קראנו לזה 'נתניה קוזין', מטבח נתנייתי. בתפריט יש מנות שוק שהן לחלוטין נתנייתיות".