רגע לפני

רגע לפני המקפצה הבאה בקריירה, אייל דנין, קפטן קבוצת הנוער של בית"ר טוברוק, מדבר על תחושות וגם על האח אלירן דנין.

רבים מכירים אותו כאח של אלירן, אבל היום, כשהוא אוטוטו בן 20, רגע לפני סיום דרכו הרשמית בקבוצת הנוער של טוברוק והמעבר לבוגרים, משתף קפטן הקבוצה, אייל דנין, בתחושות, בתקוות וגם באכזבה שנרשמה בשבוע שעבר – בשעה שקבוצתו הודחה בחצי גמר גביע המדינה לנוער – במשחק צמוד מול הפועל תל-אביב. למרות שאינו מורגל בראיונות לתקשורת, הפתיע דנין ג'וניור כשידע להתחמק בצורה מכבדת מתשובות ישירות לשאלות קשות.

אתה מגיע מבית שחי ונושם כדורגל. מתי, בעצם, התחלת להתאמן בכדורגל?

"מאז שאני זוכר את עצמי שיחקתי כדורגל. בגיל שבע, בערך, התחלתי להתאמן באופן מקצועי בטוברוק. אחר כך עברתי למכבי נתניה למשך שלוש עונות ואז חזרתי לטוברוק. עונה אחת הייתי מושאל לפרדסיה, אז חזרתי לנערים ב' בטוברוק. אני פה כבר ארבע שנים".

מה אתה יכול לספר לי על המועדון של טוברוק כשחקן ותיק?

"טוברוק הוא מועדון גדול אשר מנוהל בצורה הכי מקצועית שיש. היחס למשמעת ולימודים מאוד משמעותי. הגישה היא, שכדורגל זה חשוב, אבל לימודים ומשמעת חשובים יותר מכל דבר אחר לעתיד. היחס הבין-אישי של הצוות מול השחקנים הוא לא משהו שקיים בכל מועדון. זה לא מובן מאליו. הקבוצה והצוות מלוכדים ומאוחדים – כך שגם החלפת המאמן באמצע העונה – גרמה לנו לשאוף ליותר ולהאמין בעצמנו. לי, באופן אישי, זו סגירת מעגל להתאמן תחת שרביטו של גיל פישל כמאמן הקבוצה".

מה זאת אומרת סגירת מעגל?

"כשהתחלתי לשחק, גיל פישל היה המאמן שלי במכבי נתניה. היום הוא המאמן שלי בטוברוק – בעונה האחרונה שלי כשחקן נוער. אני מאוד אוהב אותו כאדם וחושב שהוא מאמן גדול ומקצועי בטירוף. אני שמח שנפל בחלקי לשחק תחתיו".

מה, לדעתך, ההבדל בין גיל פישל המאמן הנוכחי לבין רונן גבאי המאמן שהוחלף?

"אני חושב, שמבחינת שיטת האימון גם גיל פישל וגם רונן גבאי מאוד דומים. אני מעריך את שניהם באותה מידת הכבוד והערכה והתרומה. אין לי כוונה להשוות, ואני מודה לכל אחד ואחד מהם על תרומתם לקבוצה".

איך האינטראקציה בין שחקני הקבוצה לבין המאמן פישל?

"טובה מאוד לטעמי. המאמן גיל הוא אדם חיובי מטבעו והמוטו שלו זה "הכל טוב". הוא מאמין בפרגון תמידי ולנו, השחקנים, הוא מטמיע את גישתו. אם, למשל, אחד השחקנים למשל צועק על שחקן אחר באימון, הוא ישר מתערב, מונע מלכתחילה כל התעסקות בתפל ומזכיר שלכולנו אותה מטרה. גיל מאמין גדול בעבודת צוות, ובהבנה שרק בעבודת צוות ניתן לנצל טוב יותר את יתרונותיו האישיים של כל אחד ואחד מהשחקנים ולחפות על החסרונות. אני מאמין, שהגישה הזו לצד משחק הקרבה מצד כולנו, הוא מה שהביא אותנו לחצי גמר גביע המדינה לנוער – כאשר הגמר חמק מאיתנו בשל חוסר מזל".

בתחילת העונה מונית לקפטן הקבוצה. עד כמה ענידת הסרט מחייבת אותך כלפי שאר השחקנים?

"ראשית, קפטן אינו רק תואר נחמד וסרט על היד – אלא מחויבות ואחריות, דוגמא אישית, היכולת לפרגן תמיד – גם כשמפסידים ולדאוג שהראש של השחקנים בקבוצה תמיד יהיה מורם. אני, לאט-לאט, לומד להיות מנהיג".

קשה לי להאמין, שבמשחק בו הפסדתם בחצי הגמר התעלמת מהרגשות.

"אני לא אשקר. כמו כל שחקני הקבוצה גם אני לקחתי קשה את ההפסד. אני מודה שאפילו בכיתי. אני עוד הייתי זה שהחמיץ את הפנדל הראשון. באמת שהיינו קרובים וזה מה שאמרתי לשחקנים: הפסדנו בגלל חוסר מזל ולא כי לא היינו טובים. אני באמת חושב שהיינו מצוינים והיה לנו משחק טוב. עוד אמרתי לשחקנים, שצריך לחשוב על התחנה הבאה וזה המשחק שהיה בשבת מול הפועל תל אביב במסגרת הליגה – בו ניצחנו 3:0".

מה מצבכם בליגה היום?

"אנחנו ממוקמים במקום השישי בליגה, אבל המצב בטבלה מאוד צפוף. ההבדל בינינו לבין המקום השלישי הוא משהו כמו חמש נקודות. בשבת, כאמור, ניצחנו את הפועל תל אביב אשר ממוקמת במקום השלישי. אנחנו שואפים למקום בפלייאוף העליון, איפה שבית"ר טוברוק צריכה להיות. בצמרת".

העונה הזו היא האחרונה שלך בחממה של טוברוק בנוער. יש לך כבר כיוון לקבוצה בוגרת בעונה הבאה?

"אני מתעסק בכדורגל נטו, במשחק. בכל הקשור לעונה הבאה ולמעבר שלי לקבוצת הבוגרים, אני פחות מעורב בשלב הזה וטוב שכך. אחי הגדול, אלירן דנין, אבא שלי עוזי דנין ואריק איזיקוביץ' בעלי בית"ר טוברוק, הם אלה שמתעסקים בזה. הם רוצים בשבילי את הטוב ביותר ואני סומך עליהם בעיניים עצומות. מבחינת העדפה אישית, יש לי העדפה לשחק באחת הקבוצות של הפלייאוף העליון, בקבוצה גדולה. לא הייתי רוצה לשחק בקבוצה קטנה, אבל שוב אני בעניין הזה לא מתערב ונותן לקרובים אליי, שמבינים הכי טוב, לטפל לי בזה".

מה השאיפה שלך קדימה?

"אני, כמובן, רוצה להמשיך ולשחק כדורגל. אני אוהב את המשחק ולא יכול לראות את חיי בלעדיו. כמובן, שכמו כל אדם – אני מאמין – חשוב לי להיות הטוב ביותר ואני שואף להגיע הכי גבוה. אני מאמין שאני מסוגל. בגלל שאני מוקף במשפחה עתירת ניסיון ובסגל מקצועי עתיר ניסיון, אני גם יודע שכל דבר יגיע בעתו, שאסור למהר וצריך לשקול הכל עקב בצד אגודל. בסך הכל, אני צעיר ויש לי עוד מסלול ודרך ארוכה לעבור. בשנה הבאה בע"ה אני מתחיל דרך חדשה בבוגרים. שם אצטרך להוכיח את עצמי מחדש, אפילו הרבה יותר והעיקר שיהיה טוב".