דלג על המודעה

לביאה אמיתית

יומה של עו"ד ענת לביא-אזולאי עמוס ונחלק בין עבודתה המקצועית לבין תפקידה הציבורי כחברת מועצת העיר נתניה; היא סוג של כל-יכולה אך מסרבת להודות בכך. ראיון אישי

לביאה אמיתית

חברת מועצת העיר נתניה, עו"ד ענת לביא אזולאי

יום שני. השעה 16:00 ונראה שמשרדה של עו”ד ענת לביא-אזולאי נמצא בעיצומה של העבודה ולא נראה שיום העבודה עומד להסתיים בשעות הקרובות. בין עשרות טלפונים ומיילים היא מתפנה לראיון אישי-נשי ומדברת על הכל. אממה, כשצמד המילים “אשת קריירה” נאמרות על-ידי באותה נשימה עם שמה, קשה לה לקבל זאת. היא מסבירה: “אני לא שמה אותי במשבצת של אשת קריירה. קודם כל, זה אומר שאני אישה, משמע מבוגרת, וקשה לי להיכנס למקום הזה, כי אמנם חציתי את גיל 40 אבל עדיין… יותר מזה, לפעמים נשים, חברות ומכרים מדברים איתי ואומרים לי: ‘כבר עשית הכל: המשרד, המועצה, הוועדות שאת חלק מהן, זה וואו, אבל מבחינתי זה לא השיא. זה אפילו מאד רחוק מהטופ. אני מרגישה שעוד לא עשיתי כלום”.

קצת טייטלים. ענת היא עו”ד המתמחה בענייני משפחה. בלשכת עורכי הדין היא משמשת כסגנית יו”ר מחוז מרכז וממונה על קשרי החוץ. כחברת מועצה בעיריית נתניה היא משמשת כיו”ר ועדת הנחות בארנונה וממונה על אגף הנכסים העירוניים, יו”ר הוועדה למניעת סמים ואלכוהול והיד עוד נטויה.

קשה לי להתעלם מהשלט אשר תלוי במשרדה. אני מצביעה עליו כשסימן שאלה גדול מרוח על פניי והיא מספרת: “Follow your dream – זאת תפיסת עולם. אני באמת חושבת שבן-אדם צריך לעשות בחייו דברים שהוא חולם עליהם, מאמין בהם, מרגיש אותם בבטן, לאו דווקא מבחינת קריירה”.

וזה היה החלום שלך, להיות עורכת דין?
“לא יודעת אם נכון לקרוא לזה ‘חלום’. גדלתי בבית רגיל, בת שניה, חמישה ילדים. ההורים עבדו קשה כדי לדאוג לענייני פרנסה. לא כדי שנהיה עשירים. הייתי ילדה טובה: הלכתי לביה”ס, לא הייתי מופרעת או ילדה עם שיגעונות שחוזרת הביתה עם קעקועים, עגילים… הייתי קצת מופנמת וחסרת ביטחון, הילדים שלי כל הזמן צוחקים עליי שלא היו לי הרבה חברים וזה נכון. זה לא היה בהגדרת חלום: תמיד ידעתי שבסופו של דבר זה יהיה המקצוע שלי. להגיע למקום הזה היה חלק ממסלול ברור, כמו שהולכים לביה”ס, כתה א’, שמונה שנות לימוד, תיכון, עו”ד. נגיד, להיכנס לפוליטיקה היה חלום. מאד רציתי ולא ידעתי איך לממש את זה. איך מתחילים. לשמחתי, החלומות באמת יוצרים מציאות, כי בסופו של דבר פנו אליי וזה קרה. בלשכת עורכי הדין העשייה היא פחות ציבורית. עושים למען עורכי הדין: כנסים, טקסים, הטבות ועוד. העשייה האמיתית היא, דווקא, במישור הציבורי. דרך העירייה. כי שם אני מרגישה שכל דבר קטן שאני עושה למען הציבור, מיד עושה טוב למישהו אחר”.

מה למשל?
“אני אתחיל מהתפקיד הכי טכני שיש לי, יו”ר ועדת הנחות בארנונה. אני צריכה לפעול בשיקול דעת, לבחון את הבקשות בעין מקצועית ובלב רחב. זה מידתי, כי מצד אחד זה צריך להיות פורמאלי: הבקשה חייבת להתאים לחוקים ולתקנות. יחד עם זאת, צריך את הלב הרחב. זאת אומרת, אתה חייב לא רק לקרוא את הבקשה, אלא לבדוק מי עומד מאחוריה בלי לראות את הבן-אדם. צריך רגישות מאד מיוחדת ומסוימת. זה לא אוטומטי. זה לא סרט נע. אני מאמינה שאם אדם הגיש בקשה, יש לו סיבות למה וצריך להבין אותן בטרם קבלת החלטה. הגישה היא יותר נדיבה מבחינתי, המטרה היא להטיב עם האזרח ולא להקשות עליו. למשל, קודמיי בתפקיד היו מקבלים החלטה, נקודה. אני החלטתי לאפשר לאדם שחושב שטעיתי בפסיקה שלי לקבוע עמי פגישה. לדבר ולהסביר. לראות איך בכל זאת אני יכולה לעזור. זה משפיע ברמה המידית, כי תחשבי מה זה לאותה אמא שהתגרשה לפני שלושה חודשים, לפתוח את המכתב מהעירייה ולקרוא שאני שמחה להודיע כי בחנתי את הבקשה ויהיו לה איקס אחוזי הנחה. זה סידר לה את השנה! פתאום מתפנה לה סכום שאולי היא התלבטה האם לרשום את הבן שלה לחוג, לא היה לה את הכסף ועכשיו יש לה. זה מבחינתי נס חנוכה וזה מה שאני רוצה, לשנות. אנחנו לא אלוהים, אבל השליחות הזו שבסוף גורמת למישהו לחייך זה עולם ומלואו. גם נר קטן יכול לגרש חושך גדול, גם תפקיד קטן כמו לבדוק שיעורי הנחה-מגיע, לא מגיע, אם אתה לוקח אותו ברצינות הראויה לו- אתה עושה הרבה. אפקט הפרפר הוא עצום”, אומרת.

איך את עושה את כל הג’אנלינג הזה?
היא צוחקת. “הבוקר אמרתי למזכירה שלי, לגבי כמה תיקים: ‘בזה נעשה ככה, בהוא ככה, את ההוא תשיגי לי אחר כך, אני אגיד לו ככה…’ והיא אמרה לי ‘תקשיבי, את מנהלת מאות תיקים במקביל, את רוצה לרשום?’ והיא התפלאה כשאמרתי לה ‘לא, אני זוכרת’. אני זוכרת כל אחד מהתיקים והמשימות שלי כי זו בדיוק הנקודה! מבחינתי, כל עניין שמגיע אליי לשולחן הוא עולם ומלואו. כשאני יושבת עם עורכות דין אצלי במשרד אני מלמדת אותן: זה לא עוד תיק, זה עוד בן-אדם. זה סיפור חיים. זו לא ניירת, לא תדפיס חשבון בנק. לילדים יש שמות. לכל דבר את מתייחסת ברצינות כאילו זה הדבר הראשון והיחיד שכרגע נמצא בראש מעייניך. נכון, זה יוצר אצלי נטל מאד כבד על הגב, אבל זה בסדר, בבסיס שלי ככה אני בנויה, לא ל’בערך’ ולא לבינוניות. בנוסף, לכל האחריות כלפי האנשים ששכרו את שירותיי, הוועדות, יש גם תפקידים שבית המשפט ממנה אותי לבצע. לשמחתי יש לי צוות נהדר שעוזר לי”

מתי מתחיל היום שלך?
“היום שלי הוא מאד ארוך”, היא נאנחת: “מתחיל בשעה סבירה, בערך6:30 בבוקר. אני במשרד החל מהשעה 08:00 בבוקר ואין שעה לסיום. זאת אומרת, הוא יכול להסתיים ממש מאוחר בלילה כשאני יושבת עד 3:00 לפנות בוקר על מיילים. כן, אני לא ונדר וומן, אבל העמסתי על עצמי בשלוש השנים האחרונות. לשמחתי, הילדים שלי גדלו. הגדולה בת 16 והקטן בן 12. הם צריכים אותי במקומות שילדים צריכים את אמא שלהם תמיד ואני תמיד אהיה שם בשבילם. שפר גורלי ויש לי בן זוג נפלא שתומך בי ודוחף אותי קדימה, בני, שהוא גם אבא נפלא. איפה שאפשר להקל עליי הוא עוזר, כי הוא יודע שאני מכורה לעבודה ולעשייה. ברמת הילדים, ההסעות, אם זה כריכים בבוקר- אפילו לי. אין מצב שאני מגיעה למשרד ואין לי כריך בתוך התיק. הוא פשוט מפנק את הבית וזו מתנה, תודה לאל. נראה לי שאני אמא בסדר”, מחייכת. יש לי מנהלת משרד סוף הדרך, רויטל, שמנהלת לי את היומן וזה מאפשר לי להשתלט על הדברים. ברור שאני לא מגיעה להכל כי יש סדר עדיפויות ויש רק 24 שעות ביממה, אני גם צריכה לישון ורוצה את הזמן עם המשפחה שלי אבל לרוב הדברים אני מגיעה”.

את מגדירה את עצמך כוורקהוליקית?
“כן, לגמרי. אני מכורה ולאו דווקא לעבודה, אלא למה שאני עושה. לא כדי לייצר כסף”.

איך את עם בישולים?
“אני לא מבשלת הרבה, כי במהלך השבוע אין לי זמן, אבל אם מסתדר לי זה ממש מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה. בשביל זה יש את בני שמבשל מעולה, אבל ביום שישי אני מה שאתם רוצים: בקטע המסורתי, קוסקוס של שני סירים על הגז, חריימה, כל מה שהם אוהבים. וגם מוקפץ, לזנייה… אני מאד אוהבת לבשל כשאני נכנסת למטבח ויש לי את כל הפרודוקטים, הראש שלי נקי מעבודה וזה קורה בדרך כלל בסופי שבוע, כי אני לא עובדת בשבת קודש, מבחינה דתית. שישי זה הבית והמשפחה”.

מה עם ספרים?
“אני תולעת ספרים. מאז שאני בת אפס קוראת במקביל, מעדיפה סופרים ישראלים, אבל גם יוצאת החוצה. קוראת המון, בכמויות. הטרילוגיה של טטיאנה ואלכסנדר מעולה, רומן מדהים עב כרס שבלעתי במשהו כמו שבוע וחצי באמוק. זה קשוח, אבל זה המקום שאליו אני בורחת בגלל שיש עליי עומס מאד גדול מבחינת מקצועית. אני יכולה לברוח לתוך סדרה אמריקאית קיטשית ולחשוב רק על האם ג’ודי מחר תיקח את הבן שלה לבית ספר. זה מצחיק. אני מרשה לעצמי כי אני כל-כך רצינית, אז מותר לי להשתטות בלראות טלנובלה קיטשית”.

ממש לאחרונה מונית ליו”ר הוועדה למלחמה בסמים ובאלכוהול.
“נכון. על קצה המזלג, מהותה להתכנס אחת למספר חודשים, לבחון מה ניתן לעשות בתחום הזה בבתי ספר ומחוצה להם, כלומר בצורה פורמאלית ולא פורמאלית, ואיך אפשר לפקח על נושא הסמים בנתניה. לדון, להסיק מסקנות, לקבוע איזשהו מתווה, להמליץ המלצות ולהעביר לביצוע. הביצוע לא קשור לוועדה, אבל לא בתפיסת עולמי. אני מאמינה בעשייה ובמעורבות. לא רק לקבל החלטות במסגרת תפקידי אלא לדאוג שהן ייושמו. אז התחלתי בתיאום פגישות עם כל מנהלי התיכוניים בעיר ועוד שורה של פעולות”.

בשנים האחרונות נדמה שהנוער מתייחס לשימוש באלכוהול ובסמים כמעט כאל נורמה חברתית. למה?
“אני חושבת שזה בגלל הקדמה, עידן האינטרנט, הפייסבוק. מצד אחד גדל פה דור מאד איכותי וחכם, הרבה יותר מהדור שלי. מצד שני, הדור של היום חשוף הרבה יותר. מי שיידע לנתב זאת למקום חיובי ירוויח את היתרונות, ומי שינתב זאת למקום השלילי ימצא עצמו במקום השלילי. הנוער של היום קוטבי: סופר טוב או סופר לא טוב. החוכמה היא לקחת את הילדים ולחנך אותם ולהעניק להם כלים כיצד להשתמש בקדמה, כיצד לנצל את היתרונות. ברור שהקדמה שינתה תפיסות בה הכל גלוי, מצולם ומתועד. ברור לי שלא אצליח לשנות את העולם, אבל אולי בתוך חלקת האלוהים שלי, נתניה, עירי, שהיא חשובה לי- אצליח לשנות”.

לכתבות נוספות בכל מה שקורה בעיר נתניה וסביבותיה אתם מוזמנים לבקר בדף הבית שלנו: נתניה און ליין – ksn

שיר אוסטפלד

שיר אוסטפלד

שיר אוסטפלד משמשת כעורכת מדורי החברה והתרבות בשבועון נתניה און ליין ובפורטל ksn - נתניה און ליין. ליצירת קשר: shirostfeld1@gmail.com
שיר אוסטפלד

תגובות

תגובות

טארקבקים/פינגבאקים

  1. עו"ד לביא אזולאי: הועדה למניעת סמים מסוכנים חסרת שיניים | נתניה | נתניה און ליין | KSN - […] לביאה אמיתית: ענת לביא אזולאי – ריאיון […]

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מאמרים נוספים