מצחיקה לנצח: ציפי שביט על גברים ונשים ועוזרת הבית ביניהם

0
102
ציפי שביט דרושה עוזרת - היכל התרבות נתניה
ציפי שביט מתוך ההצגה "דרושה עוזרת". צילום יחסי ציבור

 

השבוע נפלה בחלקי הזכות לראיין גיבורת ילדות מימי הג’מבו ואנרג’ייזר אנושי לכל הדעות, רבותיי: ציפי שביט. מזה 50 שנה שהיא כובשת את הבמות, מצחיקה, אנרגטית וגורמת להתאהב. וכן, כמה סמלית העובדה שהבדרנית המחוננת נולדה בתאריך הראשון באפריל.

“ההצגה שנקראת ‘דרושה עוזרת’ מצחיקה להפליא, זה שלאגר גדול בצרפת כבר שבע שנים ועכשיו הביאו אותה לארץ”, מסבירה לנתניה און ליין שביט. “כשהציעו לי את התפקיד הראשי מאוד התלבטתי, כי אף-פעם לא עשיתי הצגה מהסוג הזה, אני רגילה לעשות, את יודעת, מופע עם דמויות: פולניה שהבת שלה מתחתנת והיא לסבית, אמריקאית, מרוקאית שהולכת להתפלל לצדיקים… וככה עשיתי אותן כל חיי. ואז הגיע האושר הזה. היום אני חושבת, שזה עונג ומזל לא נורמלי לקבל תפקיד כזה”.

במה עוסקת ההצגה?
“מדובר בבני זוג, שחיי הנישואים שלהם טיפ-טיפה מנומנמים. הבעל לוקח איזו מאהבת צעירונת, אשתו לוקחת מאהב נחמד עם אגן עליז ופה נכנסת לתמונה אנה, שזו אני, מנהלת משק בית שדואגת בכל כוחה שהדבר הזה לא יקרה. זאת אומרת, היא רצה מדלת אחת לדלת השנייה, באה מהחלון, יוצאת מהמדרגות, נכנסת, מתכננת, מצחיקה, נבונה, מניפולטיבית, טובת לב שעושה הכל כדי שהזוג יחזור זה לזרועות זו – כולל מונולוגים באמצע ואמיתויות של החיים. כל ההצגה הקהל מתפוצץ מצחוק וזה מטריף. אני עומדת המומה ומאושרת, כי כזאת הצגה עוד לא הייתה לי. חגגנו השבוע את הצגת המאתיים וזה פנטסטי. היא נבחרה להצגת הבידור של השנה. זה מסאז’ גדול לקהל שמגיע, כל אחד מביתו ומן החדשות הלא כל-כך נעימות, מחוסר החשמל, מהגשם… מחמיא לי מאד ואני מוקירה תודה”, אומרת.

האם את מתחברת לדמות, לאנה?
“בוודאי. לאורך ההצגה היא אומרת משפטים שתרגם שלמה משיח והם מצחיקים מאוד. היא אומרת לבעל: אתה צריך להשקיע באשתך, כי אישה זה כמו גינה – אם לא תשקה אותה יבוא גנן אחר. ולאישה, יש לה תפקיד גדול בחיים, היא צריכה להרגיע אותך כשאתה עצבני ולעצבן אותך כשאתה רגוע. והיא או מדברת או מבייצת או גלי חום או שהיא עצבנית. ומאחורי כל אישה עומד גבר, סתם עומד וחושב לעצמו מתי זה יגמר. ואם אתם רבים והיא פתאום שותקת זה לא שהיא נכנעה – היא פשוט מתייעצת עם השטן מה לעשות לך עכשיו. ואת, שאת אישה, תביני את ההבדל בין גברים ונשים: גבר יכול לעשות פעולה אחת ואישה יכולה גם לעשות סקס וגם לא ליהנות בו זמנית. גבר זה כמו אבוקדו: לא בשל, לא בשל, לא בשל, הופס-רקוב. וכשאת מתחתנת אל תשכחי קודם ללכת לכותל שתלמדי לדבר לקיר. ואל תהיי פרובלמטית ובררנית, העיקר שיש לו דופק. גבר זה כמו לב, אם הוא לא דופק – הוא מת, אז קחי את זה בחשבון. ותפנקו אחד את השני, אם אתם עושים אי פעם ביחד אמבטיה עם קצף, תשבי את על הצד של הפקק ואם בורח לו פרצעלה קטן באמצע תחשבי שקנה לך ג’קוזי. וקחי את זה בטוב, ואתה אל תבוא בטענות, ‘אני לא מנגן אצלך כינור ראשון…’ כי עם כלי כזה תגיד תודה שאתה בתזמורת. ואם אתה רוצה שלאשתך יהיו ציצים יפים ועומדים כמו שהתחתנתם, תניק אתה. וכל הנשים שאומרות שכל הגברים אותו דבר: מי ביקש מכן לנסות את כולם? ותנו אחד לשני לב ואהבה, ותפרגנו, תהיו ביחד ולכו הביתה- תחבקו את הילדים ותגידו לאלוהים תודה רבה. וגם אני אומרת לכם שאני כבר לא צריכה שאריאלה ממפעל הפיס תתקשר אליי כי אני את הפרס שלי קיבלתי”, אומרת בחיוך ואני ספק צוחקת ספק בוכה.

חתיכת מונולוג עם המון אמיתויות..
“זה עוד יותר ארוך פי שלוש. וכל אחד אומר ‘וואלה היא צודקת, בדיוק מה שאני חושב, גם אני ככה”. יש אנשים שבאים להצגה הזו כמו לאיזה טיפול זוגי ואז הם מביאים את הילדים שלהם, אני רואה דורות שבאים. מרגש”.

כמה שנים את כבר מופיעה?
“חמישים. אני נהנית להופיע ולמלא את הסלסלה הזו בהרבה טוב, בעיקר להגיד ‘מודה אני’ כל בוקר”.

איך את נשארת צעירה לנצח? תמיד עם מצב-רוח טוב, מלאת אנרגיות, מתחברת לכל הקהלים
“מן אללה, אני לא יודעת”, מושכת בכתפיה. “לפני שנה שברתי את הקרסול והיה לי פיזיותרפיסט אמריקאי נורא מקסים, כדורסלן. תמיד כשנכנס היה דופק את כל המשקופים, מביא נוגרה”, צוחקת. “כשהוא אמר לי ‘את יכולה ללכת הביתה’ אמרתי לו ‘אבל עוד כואב לי, זה לא לגמרי הבריא’ והוא השיב: ‘מה שאני יכול לתת לך נתתי, השאר יעשה בשבילך הדי.אן.איי שלך’ וזה היה כל-כך יפה. כשאני נוסעת להופעה ואנשים אומרים ‘יו, איך תיסעי עכשיו עד כרמיאל, ים המלח, ערד, עד הפריפריה ההיא וההיא…’ אני משתגעת מהם. בעיני זו בכלל לא עבודה, אני נכנסת יותר מחמישים שנה לאוטו, לצוות המתוק שיש לי, לובשת את הבגדים שלי ויודעת שלשעה וחצי אני עפה עם הקהל! אני נותנת לו והוא נותן לי. קהל זה כמו שמיכת פוך בחורף. בשתי דקות הראשונות אתה מחמם אותו ואחר-כך כבר כל הלילה הוא יחמם אותך. צריך להוסיף את הצחוק לסל הבריאות. הדברים הרעים באים לבד ואת הדברים הטובים אתה מזמן לך”, קובעת.

האם יש פרות קדושות, נושאים שלא תתבדחי עליהם, או שאת צוחקת על הכל?
“יש, כמובן. ענייני מחלות… אני לא אגש לזה. אני מופיעה הרבה בהתנדבות ורואה את הסבל, אני רק רוצה לגרום לשמחה. בעניין השואה לעולם לא אגע, אני לא חושבת שזה מצחיק. בגדול- חיים, זוגיות, גובה, קוסמטיקאית שאומרת לך ‘אני ארים לך, אוריד לך, אטפיח לך, החזה יעלה לך למצח, הזקן יעבור לך לפה’, מסאז’יטים רוסים שאומרים ‘אני ת’מתחת אותך’, בדיחות על רופאי שיניים. אני צוחקת על הכל, הכי אני צוחקת עליי ועל הפטפוט הזה ועל בעלי שהוא רוכב אופניים ואני אומרת לו תודה רבה שהוא הסכים לרדת פעמיים מהאופניים ולעשות לי שני ילדים נהדרים. ועל הבן שלי שכבר בקוסטה ריקה ובשביל לנסוע אליו אני צריכה לנסוע עד לוד ומלוד לארה”ב ומשם לקוסטה ריקה ובסאן חוזה אני לוקחת איזה פרענק- אלפרדו או הרננדו או חואז ואיתם אני נוסעת והטחורים עפים לי. בקיצור, פחות או יותר על הכל”.

את כותבת לעצמך את הבדיחות?
“חלק אני, חלק רמי ורד שעשה לי שתי תכניות יחיד נפלאות, עכשיו משיח שעבדתי איתו וזה היה תענוג גדול. מה שאני זוכרת, דברים מהשיחות שלי עם ספינק’ה (ספי ריבלין ז”ל), מבטאים, עניינים”.

את שומרת על המשקל כבר הרבה שנים ונראית מהמם. איך את מתחזקת את הגוף?
“אני עושה הרבה ספורט, בהתחלה זה היה פתטי, פשוט יכולתי או לנשום או ללכת, אף פעם לא יחד. היום אני הולכת כמה קילומטרים ביום וגם קצת מרימה משקולות, אפילו עושה קצת ספינינג. בהתחלה הייתי כל כך שמנה וגדולה שהאופנים הלכו לי לאיבוד בחריץ של התחת אבל היום אני ממש משתלטת על זה. בנוסף, אנחנו בית צמחוני וטבעוני, אוכלים אוכל לא מתועש. יש טחינה שאני עושה, אם היית באה אליי עכשיו הייתי מוציאה לך. יש גם מרק ירקות מטורף עם גריסי פנינה ותרד והמון ברוקולי וכאלה… חוץ מזה אני רצה עם הנכדים שלי עד שהם אומרים לי ‘סבתא, באמא שלך, תני מנוחה’. אני לא אוכלת כלום שעתיים לפני הצגה אז זה חוסך לי את הערב.. זאת פחות או יותר הגישה”.

הופעת בעבר בנתניה. עדיין מתרגשת?
“בטח. נתניה עיר קסומה בעיני, גם לילדים וגם למבוגרים. יש בתחנה המרכזית עוגיות נורא טובות כאלה של שקדים שאני חולה עליהן, אז אנחנו מגיעים קצת קודם ואחרי כל עוגית כזו אני צריכה ללכת ברגל לרמלה, אני מתאבדת עליה, כאילו הזרקתי לעצמי אינסולין ישר לתוך הלב. אבל זה שווה. אני אוהבת את נתניה, הקהל מקסים ובגלל שההופעות הן בדרך-כלל במוצ”ש, מגיעים המון חבר’ה עם כיפות סרוגות, אני רואה איך בתוך רגע זה נהיה ראש אחד, הנאה אחת, וזה כביר בעיני, להתחבר ככה”

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן