דלג על המודעה
פיגוע הדקירה: המחבל מת מפצעיו

פיגוע הדקירה: המחבל מת מפצעיו

ביום שלישי בשעות הבוקר אירע פיגוע דקירה ברחוב הרצל בנתניה. מוהנד אבו ספאקה, בן 45, תושב טול כרם, דקר בצווארו שוטר מג”ב אשר היה בתפקיד. שוטר המג”ב התעשת תוך שניות, ירה במחבל ונטרל אותו. המחבל נפצע מהירי בפלג גופו העליון ופונה לבית חולים, מצבו הוגדר בינוני. שוטר המג”ב, תושב נתניה, נפצע בעורפו באורח קל ולאחר שקיבל טיפול רפואי בשטח, פונה לבית חולים לניאדו. פראמדיק מד”א, יקי חג’אג’, אשר טיפל יחד עם חבריו בשוטר ובמחבל, סיפר: “כשהגענו ראינו צעיר כבן 26 בהכרה מלאה מתהלך כשהוא סובל מפצע דקירה בצוואר. ערכנו לו בדיקה רפואית מהירה והענקנו לו טיפול רפואי ראשוני במקום, שכלל עצירת דימום וחבישה, ופינינו אותו להמשך טיפול רפואי בבית חולים כשמצבו מוגדר קל. על המדרכה סמוך שכב הדוקר עם פציעה בפלג גופו העליון ולאחר טיפול פינינו אותו לבית חולים”. רמי בדש, תושב נתניה, הלך מטרים ספורים מהמפגע כאשר לפתע הבחין במפגע מתנפל על השוטר עם חפץ חד ודוקר אותו. בדש שחשב בתחילה, כי מדובר באירוע פלילי רץ לשוטר וניסה לעצור את הדימום בצווארו עד הגעת כוחות ההצלה. בדש סיפר למערכת נתניה און ליין – נתניה און ליין, כי “הייתי מטרים ספורים מהמקרה. שני פקחים אחד היה ממשמר הגבול הלכו לפני ברחוב, פתאום המחבל חתך את שוטר משמר הגבול מאחור עם סכין גדולה. השוטר התעשת מיד ודפק בו כדור. השוטר דימם מהצוואר. לא ברור איך חולצה הגיעה לי ליד ועצרתי לו את הדם עד שהגיע איש של מד”א”. בדש הוסיף, כי “בהתחלה חשבתי שמדובר באירוע פלילי ואז תוך שניות הבנתי שמדובר בפיגוע, לפי הסכין גדולה. היתה לו סכין גדולה כמו חרב, כמו שבריה”. לדבריו במקום פרצה היסטריה, אזרחים היו בהלם ונשמעו צעקות מסביב. המחבל מנגד לא אמר מילה לא בעת שתקף...
נתניה מדברת תרבות ואמנות

נתניה מדברת תרבות ואמנות

  ביום ראשון האחרון התקיים בהיכל התרבות ע”ש אריק אינשטיין פולג – עיר ימים טקס הענקת המלגות השנתי לאמנים צעירים – תושבי נתניה. בתום שורה ארוכה של דיונים בחרה הוועדה לעידוד אמנים צעירים בראשותה של מחזיקת תיק התרבות, חברת המועצה שושנה (צ’וצ’י) זילברברג. את 12 הזוכים והזוכות. בטקס רשמי, במעמד ראש העיר מרים פיירברג-איכר, חולקו המלגות הכספיות. קצת היסטוריה… הוועדה לעידוד אמנים צעירים תושבי נתניה בראשית דרכם, הוקמה בשנת 2007 על-ידי חבר המועצה לשעבר, עו”ד אדיר בנימיני. כמי שנושא התרבות בער בקרבו ולאור הקושי הרב של אמנים צעירים לממן את פעילותם, הקים עו”ד בנימיני את הוועדה, בעידודה ובתמיכתה של פיירברג-איכר. מי שהובילה משנת 2008 את פעילותה של הוועדה ואף הרחיבה אותה היא מחזיקת תיק התרבות, מאז ועד היום, חברת המועצה שושנה (צ’וצ’י) זילברברג. צ’וצ’י אף נלחמה כדי לאפשר פעילות הוועדה, בתקופה בה הוחלט, לשנה אחת, שלא לקיים הטקס. ואכן, כיום, מוענק הפרס גם לבני נוער כשרוניים בשורה של תחומים, שלומדים בין השאר, בגופי תרבות עירוניים מובילים בהם הקונסרבטוריון נתניה וכן בית הספר למקצועות המוזיקה “סיטאר”. והרי רשימת הזוכים לשנת 2017 ברשימת מקבלי המלגות: טל שטרנליב, רויטל איינאי ויובל יצחק (אמנות פלסטית), איטל פלדמן וטלי רבינוביץ (שירה), טל חסקהי ושקד צדיק (מוזיקה), שיר אוסטפלד (ספרות), יונה פלדמן (מחול) וכן אור לביא, טל זקזק וחגית שוורצר (תאטרון). בנוסף, כך נמסר, הוענקו מלגות לתלמידים מצטיינים, בני נוער, הלומדים בבית הספר העירוני למקצועות המוזיקה “סיטאר”, בקונסרבטוריון העירוני וכן לשש תלמידות בתחום המחול הלוקחות חלק בפרויקט נעל”ה. בראיון נשי בלעדי לעיתון נתניה און ליין מספרות יובל יצחק (אמנות פלסטית), שיר אוסטפלד (ספרות) והרקדנית יונה פלדמן (מחול), שלושתן בנות העיר נתניה, על הבחירה באמנות כמסלול חייהן, מה הן מתכוונות לעשות עם המלגה שקיבלו, חשיבות קידום...
החיים על פי אוסטפלד – לא הכל דבש

החיים על פי אוסטפלד – לא הכל דבש

שיר אוסטפלד לא האמינה, גם בחלומותיה הורודים ביותר, שספר הביכורים שלה נסיך או סביח, יהפוך תוך פרק זמן קצר כל-כך לרב מכר בכל קנה מידה ישראלי. כמעט חמש שנים לקח לה לכתוב את הספר, ששימש בתחילה כמזור לתחושותיה ולמכאוביה. ריאיון ראשון עם אוסטפלד, עד לפני כחודשיים עורכת התרבות בשבועון נתניה און ליין – הפעם בכובע המרואיינת. הוצאת השנה לאור את ספרך הראשון, “נסיך או סביח”, שזכה לשבחים רבים. חייבת לשאול – מה משמעות השם? שיר מחייכת: “תצטרכי לקרוא כדי להבין, רק אגיד שהוא מספר על החיים מנקודת המבט שלי, בצורה הכי כנה, שנונה, מגניבה, חצופה ולפי התגובות גם מרגשת. תמיד אהבתי לכתוב, אני זוכרת שבבית הספר הייתי הפייבוריטית של המורות לספרות וללשון, אבל מה שבאמת הביא אותי לספר את הסיפור שלי היתה הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותנו לפני כחמש שנים: אבא שלי, מוטי, לקה בדום לב ולא התעורר ממנו… נשאר צמח”. מה גרם לך לקחת דווקא את הטרגדיה המשפחתית האישית שלך, ולהביע את תחושותיך על הכתב? “הייתי אז כולה ילדה בת 19, מפקדת בצה”ל. ישנתי לידו חצי שנה בבית החולים וחיכיתי שיתעורר- ימים, לילות… אבל זה לא קרה. הפכתי להיות הליצנית הכי עצובה על הפלנטה והתחלתי לכתוב. פה מילה, שם משפט, מחשבות, תחושות, רגשות, אלוהים, אהבה, געגוע, סקס, סמים, רוקנ’רול לא היה שם אבל אריק איינשטיין ושלמה ארצי נתנו בראש. מצאתי סיפוק בלשתף, פרקתי אל הדפים. אבא שלי נשאר בתרדמת אבל החיים המשיכו ואני איתם בכאב רב. עברתי ללפ-טופ, נרשמתי לסדנת הכתיבה של הסופר אילן הייטנר שהוא הגורו שלי. טסתי לחו”ל, נכנסתי לזוגיות חדשה, התחלתי ללמוד. בסוף כל יום, כמעט, חזרתי אליו, לאבא שלי, למיטה שלו בבית החולים. מצאתי את עצמי כותבת בתל-אביב, בלונדון, בברלין, באמסטרדם, בבייג’ין, בשנחאי, בירושלים, מלא...
נתנייתים מדברים: מה עשה לכם את השנה?

נתנייתים מדברים: מה עשה לכם את השנה?

השנה החולפת הייתה אחת השנים הסוערות, המעניינות והמורכבות יותר שידעה העיר נתניה. פנינו לשורה של נתנייתים ונתנייתיות בשאלה אחת פשוטה לרגל ראש השנה: מה עשה לכם את השנה. שווה לקרוא אניטה ארבע, ציירת שבזמנה הפנוי מתנדבת במשטרה: “הרבה דברים עשו לי את השנה לטובה, אבל מה שהכאיב לי השנה זו התחושה שתם עידן התמימות בעיר נתניה. החקירות בעיריית נתניה ורשימת החשודים שנעצרה זעזעה אותי. אני תקווה, שכולנו נתבדה והכל יחזור לקדמותו” מנחם אילוז, מתווך במקצועו, יבואן פאות ויו”ר התאחדות בעלי העסקים בנתניה: “הכי עשה לי את השנה זה המאבק הציבורי לו היינו שותפים בהתאחדות בעלי העסקים בנתניה, שבסופו קוצצה הארנונה ב-12% לעסקים קטנים בעיר”. ג’וליאנה בן אברהם, אשת כספים פעילה חברתית ותמיד אוהדת שרופה של מכבי נתניה: “הכי עשה לי את השנה, כאוהדת מכבי נתניה, שהסאגה הסתיימה וסוף-סוף יש למכבי אהובתי את אייל סגל, האוהד מספר אחד ובעל הבית”. אייזק כהן, פרסומאי ומומחה לשיווק ברשתות חברתיות, פעיל בהתנדבות בכל הקשור לקידום הספורט הימי: “הכי עשה לי את השנה, שהתחילו להגיע לנתניה פסטיבלים של בירה. אולי, בסוף, ת”א עוד תגיע לנתניה והנתנייתים לא יצטרכו לברוח מהעיר כדי ליהנות מתרבות ומבילוי” ענבר דדוש, מנהלת כספים, שתמיד נרתמת לסייע ולעזור בשורה של תחומים: “אין ספק, שהפתיחות ונדיבות הלב של רבים מתושבי נתניה הנרתמים ותורמים מזמנם להתנדבות, כולל במקומות בהם אני מתנדבת, בהחלט שעשו לי את השנה”. עו”ד ניבה נקש, מומחית לדין הפלילי ופועלת רבות לקידום מרכז העסקים הוותיק: “מה שעשה לי את השנה זו הנציגות הנשית הדומיננטית בממשלת ישראל. יש לנו שרת משפטים, כמו גם שרת תרבות, ועוד שרות עם אג’נדה, דעה, כריזמה ואומץ לשנות מציאות מעוותת בת עשרות שנים”. נורית מוזס, צלמת אמנותית המאמינה שבאמצעות אמנות ניתן לשנות תודעה ובעיקר אווירה: “הכי עשתה...
הביצה לוהטת: מרגישים את הקיץ באוויר

הביצה לוהטת: מרגישים את הקיץ באוויר

אהלן חבר’ה, סוף-שבוע קיצי נוסף בפתח ואנחנו, כאן, עם רכילות סופר-שווה. חגיגה מרשימה שהתקיימה השבוע היא מסיבת ההפתעה שאירגן לעצמו (כן, כן, לעצמו) חבר המועצה בדימוס, עו”ד יוסי מכלוף, שמבחינתו, הדבר היחיד שהוגדר כהפתעה ביום ההולדת שלו הם האורחים שיגיעו. ואכן, הקריוקי סטייג’ בר התמלא עד אפס מקום בים של חברים וחברות שהגיעו לפרגן לבעל השמחה שחגג 35 לחייו וזייפו בכיף. וברשימת המגיעים החלקית: הראשונה בממלכה מרים פיירברג-איכר, סגנית ראה”ע עו”ד שירי חגואל סיידון וחבר המועצה יוסי דורון שחגגו גם הם את יום הולדתם, חברי מועצה מכל קצות הקשת הפוליטית (עו”ד ענת לביא אזולאי, רפי ימין, עקיבא יצחקי ועוד ועוד…) וכמובן המון חברים טובים מכל קצות הארץ. זה קרה בשבת. לראשונה אירח היכל התרבות בעיר ימים את אירועי שבתרבות – עליהם מנצחים אישית חברת המועצה צ’וצ’י זילברברג ומנכ”ל היכלי התרבות בעיר בני אפרים. מאות גדשו את האולם והוכיחו פעם נוספת: לעיר נתניה מגיע תרבות בשבת, באולם עם מזגן פועל ומיקרופונים. מי שהגיעו לפרגן הם חברי פורום ועדי השכונות שהביעו תמיכה בפתיחת האודיטוריום בסופי השבוע. למי שפספס, שגריר אנגליה בישראל ערך מסיבה בביתו לכבוד נציגי פירמת עורכי  הדין הגדולה בעולם “אלן אוברי” – לונדון. באירוע נכחו גם עורכי דין בולטים מישראל, ביניהם, עורך הדין הפלילי הנתנייתי בני כץ – שהגיע לפרגן לאחיו, מבכירי הפירמה הלונדונית. שמח היה בשלישי האחרון. קצת אחרי שזכו בתואר אלופי ליגת הקטרגל, פרויקט הדגל החברתי והספורטיבי של העמותה לחינוך בלתי פורמאלי ושל אגף הספורט העירוני, התייצבו הקבוצות הזוכות לארוחה של המון כיף ועל חשבונו של רונן פדלון, בעלי מסעדת “אצל רונן”. ואילו דניאל מורשת, הכוכב הראשי של גאליס, הגיע למועדון לואי ברעננה לפגישה אישית עם הילדים. שופופו על התמונה של אור זייציק ואבידן נגר. מזל”ט מגיע...
התובנות של מירב טנגש יצחק

התובנות של מירב טנגש יצחק

“‘מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחוכמה עשית…’ כמה יופי יש לנו בעולם, למה אנחנו לא יודעים להעריך את זה? ישבתי דוממת, חשבתי וחשבתי. באתי לדבר איתך, אלוקים. כולם שואלים אותי מה אני רוצה, גם אני שואלת. כולם מתעסקים בזה שהוא לא שותה, לא מעשן ויוצא לעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. גם אני מעולם לא מצאתי נחמה באלכוהול או בניקוטין או בכל סוג אחר של סם ממכר. הסם היחיד שלי היה זעקה ותפילה אליך… הפכתי להיות האישה הקטנה שרצה אחרי הילדים וביד השנייה אוחזת במגב ובסחבה, כמו שלימדו אותי לעשות בכל שנות נעוריי…״, זהו ציטוט מתוך הספר “תובנות” של מירב טגנש יצחק, אם לשניים ותושבת העיר נתניה, המוציאה בימים אלה את ספר ביכוריה. בראיון לנתניה און ליין היא מספרת על התהליך ועל התובנות שהיא העלתה על הכתב. מה הביא אותך לכתוב ספר, בו הסיפור – מעבר לכך שהוא מבוסס על מקרה אמיתי – חושף אותך? “עליתי לארץ בגיל שנתיים מאתיופיה. כבר מגיל קטן נחשבתי ל’מורדת’, כי ראיתי דברים לא הוגנים כלפי נשים במשפחה וזה משהו שהאיר את עיניי. לא שתקתי. תמיד הערתי כשמשהו לא היה נראה לי. כשהתחתנתי הסבירו לי שאישה צריכה להיות במטבח, לקבל את הבעל בצורה מסוימת ועוד כל מיני דברים שהפריעו לי אישית. כמובן, שזה יצר בעיות בתוך הנישואים… כשרציתי להתגרש המשפחה שלי יצאה נגדי, כמובן שבסופו של דבר התגרשתי, אבל המשפחה נידתה אותי. הספר נכתב לאחר תקופה לא פשוטה שעברתי וממנה צמחתי. הוא מדבר על הקושי של ההורים בכל הנוגע לגירושין וההתערבות הבלתי פוסקת מצדם במהלך הנישואין. יש בי הרצון לפקוח את העיניים של ההורים, הם צריכים לדעת שהמציאות שאנו נמצאים בה כיום שונה מאד מפעם, ממה שהם מכירים. זה לא שווה את זה, להרחיק...
צוואתה של מזל: ציורים של תקווה

צוואתה של מזל: ציורים של תקווה

יום רביעי האחרון. השעה 19:00. עשרות שוחרי תרבות, מכרים ובני משפחתה התכנסו בגלריית המועצה, הממוקמת בקומה השנייה של בניין עיריית נתניה ברחוב הצורן. ראש העיר, מרים פיירברג-איכר, כמו גם חלק מחברי מועצת העיר, הביטו בציורים וברישומים שמילאו את החלל. גם הם עצרו מול תמונתה של מזל מזרחי ז”ל וקראו את הדברים שכתבה עליה יוקי דביר, אוצרת התערוכה ומנחת החוג לציור בשיקומון יד שרה בנתניה. במשך שנים ארוכות ציירה מזל בשיקומון יד שרה. במהלך שנת 2015 היא תכננה להציג את יצירותיה בתערוכת יחיד. במהלך ההכנות, בצל המחלה הארורה, נפטרה מזל והותירה מאחוריה עשרות עבודות. את חלומה הגשימו, יחדיו, חברי הנהלת שיקומון יד שרה בניהולה של תמי מזרחי ובני משפחתה דבי ויוני. מזל למדה בצעירותה ציור אופנה ונהגה לספר כי “נמשכתי לציור והערכתי את אלה שידעו לצייר. רציתי לדעת כמותם… עבורי הציור מרגיע, ממלא את הריק והוא משהו אישי ששייך רק לי”. באהבה רבה לציור ובכישרון רב, נהגה מזל, בכל יום שלישי לצייר בשיקומון יד שרה. למרות מגבלותיה הפיזיות בידה וברגליה, בחוזקה רבה אימצה מזל את האמנות בתשוקה והפכה אותה לחלק בלתי נפרד מחייה. “מזל ציירה סדרות – תוך ארגון מאופק וממוקד – אף שלא תכננה זאת מראש”, אמרה למערכת נתניה און ליין יוקי דביר: “בין הסדרות נמצאו רישומים בשחור על לבן של משחקי ילדים – משחקים בהם לא השתתפה, והציגה אותם ברגישות רבה כמתבוננת מן הצד. בעלי חיים החיים בהרמוניה בינם ובין עצמם ועם סביבתם, פורטרטים נפלאים ומרגשים של דמויות: כאם ובת, שתי חברות, שני תלמידי ישיבה, ציורי טבע”, הוסיפה יוקי דביר. מזל ציירה התמחתה בשימוש בעפרונות צבעוניים ושילוב צבעי מים. עבודתה התאפיינה בשימוש בקווים דקיקים וכתמי צבע רגישים ומלאי הבעה. “היא ראתה את העולם דרך עיניים אופטימיות ומלאות חמלה, והגשימה...
נתניה: חתונה מהסרטים בזכות המתנדבות והמתנדבים

נתניה: חתונה מהסרטים בזכות המתנדבות והמתנדבים

למעלה ממאתיים נשים וגברים השתתפו בחתונה מיוחדת במינה, שהתקיימה ביום ראשון. הפקת החתונה עצמה, מרגשת לא פחות, כיוון שמאחוריה עומדות תלמידות כיתה י”ב (מחזור ס”ב) באולפנית בר-אילן. “לפני כחודש פרסמנו, חברותיי ואני בשכבה פנייה לציבור לקחת חלק בהפקת חתונה לבני זוג, אוהבים, שחלמו להינשא ולא היה באפשרותם לממש זאת – גם בשל התנגדותם של בני משפחותיהם”, סיפרה לנתניה און ליין גיתית יהודה (18), תלמידת כיתה י”ב. בעוד את הכלה ליוו בנות אולפנית בר-אילן, דאגו בני שכבת י”ב בישיבת בני עקיבא ללוות ולשמח את החתן. ואכן, ביום ראשון, כשהם מלווים בקהל רב שביקש לשמחם, התחתנו בני הזוג כדת משה וישראל. האורחים נהנו מאוכל עשיר שסיפקו בעלי אולמי “הכרם”. התקליטן אופיר רדא שהרקיד את הקהל, התקליטן משה וטולו במקצבים החסידיים ומתופפי “צלילי הכוכבים” שליוו את בני הזוג לחופה בתופים ובשופרות. את הטבעות לבני הזוג תרמה “אסטרל”, ואילו צלם האירועים בני טפירו תיעד את האירוע. “פשוט היה מרגש לראות את ההיענות הרבה”, הוסיפה גיתית יהודה: “חברת סאגה עיצובים עיצבה, עדן דנינו ועמי הדי.ג’יי דאגו לתאורה והגברה, רן גניש לאלכוהול, המאפרת אורטל יהודה, מעצבת השיער סטפני ומעצבת שמלות הכלה ג’קלין הפכו את הכלה למלכה ליום אחד, ואילו החנות בוגארט ומעצב השיער ימין הפכו את הבעל למלך ליום אחד. אפילו לרכב שהוביל את הזוג דאגו להכין אנשי “פנק אותה”. אהבתם? מוזמנים לעשות לייק ולשתף. רוצים לקרוא עוד על כל מה שקורה בנתניה ובישובי הסביבה הקליקו נתניה און ליין –...
תלמידים מנתניה כתבו והציגו אוגדן בו סיפור חייהם של 12 ניצולי שואה

תלמידים מנתניה כתבו והציגו אוגדן בו סיפור חייהם של 12 ניצולי שואה

לזכור ולא לשכוח: בטקס רב-רושם, במעמד סגנית ראש העירייה, ד”ר אביטל לאופר, בכירי מינהל החינוך, תלמידי תיכון וגיבורי מיזם “כותבים חיים” – 12 ניצולי שואה תושבי נתניה – הוצג לראשונה אוגדן המרכז את סיפור חייהם. המיזם הייחודי, שיודפס ויופץ לכל מאות התלמידים מנתניה שייקחו השנה חלק במסע לפולין וכן יוצב בכל מבני רשת הספריות העירוניות והספריות הבית-ספריות בעיר, יצא אל הפועל בזכות תרומת עמותת “אלה והקדש טישקביץ” – תרומה בסך של כרבע מיליון שקלים למימון המיזם והדפסת אלפי האוגדנים. במסגרת המיזם, כך סיפרה לנתניה און ליין מנהלת התכנית גיתית דמון, נפגשו תלמידים מבתי הספר ריגלר, שרת ועגנון עם 12 ניצולי שואה ותיעדו את סיפור חייהם – בכך נחשפו ממקור ראשון להיסטוריה, לזוועות וגם לתקוות המובאות באוגדן ייחודי...
נסיך או סביח

נסיך או סביח

  במשך ארבע שנים כתבה שיר אוסטפלד את ספר הביכורים שלה, “נסיך או סביח”. כעת היא מוציאה אותו לאור בפלטפורמת מימון המונים דרך אתר הד-סטארט, בקמפיין אחד שעושה באזז גדול. אוסטפלד החלה את דרכה ככתבת בעיתון נתניה און ליין בגיל 16 ובו היא משמשת כיום כעורכת מדורי התרבות והחברה. בגיל 19, ביום בהיר אחד, הזדעזעו חייה. אל שיר התקשרו וסיפרו כי אביה, מוטי, לקה בהתקף לב קשה. מוטי, כמעט חמש שנים, מצוי בתרדמת. בכל יום את מיטת חוליו פוקדת שיר, מדברת עם אביה, משתפת אותו בחוויותיה ומקווה שיום אחד הוא יתעורר ויענה לה. “שיחת טלפון אחת שינתה את חיי ומאז התחלתי לכתוב. פה מילה, שם משפט, מחשבות, תחושות, רגשות, אלוהים, אהבה, געגוע, סקס, סמים. רוקנ’רול לא היה שם – אבל אריק איינשטיין נתן בראש. מצאתי סיפוק בלשתף, פרקתי את הרגשות והחוויות, הטובות והרעות, אל הדפים. נרשמתי לסדנת הכתיבה של אילן הייטנר, טסתי לחו”ל, נכנסתי לזוגיות חדשה, התחלתי ללמוד. בסוף כל יום חזרתי לאבא שלי אל מיטת בית החולים. מצאתי את עצמי כותבת על סיטואציות שכולנו מכירים בלוקיישנים הזויים: תל-אביב, לונדון, ברלין, אמסטרדם, בייג’ין, שנחאי, ירושלים, מלא נתניה”, מספרת שיר. בואי נדבר קצת על הספר “מדובר בעשרות קטעים הלקוחים מהחיים-על בחורים, על נשים, על כמה שהעולם הזה דפוק מהיסוד, על נסיכים ועל סביחים. הספר הזה הוא אני, הוא אתם, כי בכולנו יש קצת נסיך ומלא סביח. או ימבה נסיך וטיפל’ה סביח. אם אצטרך להיות יותר ממוקדת, אז אספר שהספר עוסק בחיים מנקודת מבטה של בחורה, קצת שנונה, יש כאלה שיגדירו אותה חצופה, מקווה מאוד שמרגשת, אבל בטוחה שהיא מגניבה והכי חשוב: אומרת בקול את מה שעובר לכולנו בראש, לפחות פעם אחת ביום, ואנחנו לא מעזים לומר”, היא אומרת. את הטיסות, הנסיעות...