דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים
התכשיטים הגנובים הוחבאו בעגלת תינוק

התכשיטים הגנובים הוחבאו בעגלת תינוק

כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשו נגד שבעה חשודים, שלושה תושבי איו”ש, שניים תושבי תל אביב-יפו ואם ובתה, אף הן תושבות תל אביב-יפו, בגין התפרצויות לבתים באזור מרכז הארץ וביישובים הסמוכים לנתניה. במשטרת ישראל נפתחה לאחרונה חקירה בחשד למקרי התפרצות לבתים ברחבי מרכז הארץ. בין היתר אירעו הפריצות לבתים בתל אביב, ברמלה, ברחובות, בבאר יעקב, באבן יהודה, בפרדסיה, ובקדימה. מהמשטרה נמסר, כי עם התקדמות החקירה נעצרו בתאריך 1.10 שבעה חשודים. על פי החשד חברו החשודים יחדיו, שכרו רכב וביצעו התפרצויות תוך העמדת תצפיתן. את הרכוש החשוד כגנוב נהגו לאחסן אצל האם ובתה, לשם הזמינו סוחר אשר ערך לתכשיטים, אותם על פי החשד גנבו, בדיקות כימיות. את אלו שהתגלו כמתכות יקרות קנה מהם. את התכשיטים הנותרים, נהגו החשודות לענוד. עוד נמסר מהמשטרה, כי כשבוצע חיפוש לאיתור הרכוש שנחשד כגנוב נמצאו עשרות פריטי תכשיטים שהוחבאו בעגלת תינוק וגם על גופן של החשודות. מעצרם של החשודים הוארך מעת לעת וסופו שהוגש כתב אישום המכיל 20 אישומים בגין המיוחס ובקשת התביעה להארכת מעצרם עד תום ההליכים...

סת אל חבאייב-אמא, מופע בידור עיראקי

על הפרק: ערב עירקי מצחיק ומרגש שמוקדש כולו לאחת והיחידה – אמא! תאריך: רביעי (1.6.16). פתיחת דלתות: 20:30. לוקיישן: היכל התרבות, רח’ רזיאל 4, נתניה. השחקנית והיוצרת סיגל שאול במופע  בידור חדש. סביחה, האמא העירקית הכי אסלית שיש, חשבה שכשתצא לפנסיה היא סוף סוף תוכל לנוח ולהנות מהחיים, אבל משום מה, בחיים שלה אין רגע אחד של שקט: בעלה לא מתייחס אליה, כלתה מתעללת בה, הטיול לצפון כמעט הרג אותה והגנב שפרץ הביתה אכל לה את המחאשה של שבת. זאת...

משבר כביסה חמור

*אין בכוונת פוסט זה לפגוע בנשים שאוהבות לקפל כביסה, בנשים שקל להן לקפל כביסה או בסטודנטיות ללימודי מגדר ;-). בשבועות האחרונים ידע ביתינו הקט את משבר הכביסה החמור בתולדותיו. ותאמינו לי שאם אני, עם הסטנדרטים הנמוכים למדי שלי לסדר וניקיון, טוענת שהוא היה חמור, הוא אכן היה כזה. וזה לא שלא ידענו כבר משברי כביסה מרשימים בעבר. אפשר אולי לאמר שכל חיי בעשר שנים האחרונות הם משבר כביסה ארוך ומתמשך. אבל דבר כזה… זה עוד לא היה. כמות הילדות הבלתי מבוטלת, העובדה שהקטנטונת עברה בגן לאכול אוכל מוצק ליד השולחן, החורף שקפץ עלינו וריבע את נפח הכביסה בבת אחת, בולמוס הכתיבה שאחז בי לאחרונה ומונע ממני למלא בצייתנות את תפקידי כמנהלת משק בית מושלמת, כל אלה יחד יצרו מפלצת של כביסה לא מקופלת שמאיימת להטביע אותי. וטוב שזה קרה. כי מתוך השפל הכביסתי הזה באה לי הגאולה. לפעמים צריך לגעת בקרקעית לפני שצפים למעלה. לא מדובר בקרקעית של סל הכביסה כמובן, אני לא ממש בטוחה שהקרקעית הזו בכלל קיימת. לא ראיתי אותה שנים. לפני כמה שבועות, בתחילתו של המשבר, הפתיעו אותי אמא שלי וסבתא שלי לביקור פתע. תמיד אני שמחה לביקורי פתע, אבל אם הייתי יודעת שהסבתא היקית שלי בדרך הייתי עושה איזה טאצ’ אפ מהיר לשטחים הציבוריים. אתם יודעים, טאצ’ אפ זריז שכולל בעיקר העברה מהירה של הר הכביסה מהספה בסלון למיטה בחדר השינה. דור המייסדות נכנס אליי הביתה, כיף גדול, מגרשת את רגשות הבושה הקלים על הבית הלא ייצוגי והולכת להכין לכולן קפה. ואז סבתא שלי שואלת אם אכפת לי שהיא תקפל קצת כביסה. אני מתלבטת. מצד אחד – היא בת 93, ואיזה מין בן אדם יעביד בפרך אישה בגיל הזה? מצד שני, למדתי מאז שילדתי את...
ניצחתי

ניצחתי

“אלה לא החיים הראויים לי”, אני זוכרת שאמרתי לעצמי. “מגיע לי משהו טוב יותר מזה, אני יודעת”. זה היה בגיל עשר. ילדה קטנה שיודעת בכל ליבה שמה שקורה בבית הוא לא מה שצריך לקרות. ילדה בת עשר שיודעת שלילדים האחרים בבית הספר יש חיים יותר טובים, יותר נורמליים, יותר שפויים. כבר אז ידעתי והבנתי ורציתי וחלמתי וביקשתי מאלוהים בכל יום שייתן לי כוח לעבור את כל מה שהיינו עוברים. אני, אמא, ושני אחים שלי. זה היה אבא. אבא היה מורה בבית ספר, בעל תואר שני בחינוך והיה גם פעיל פולטי בעיר בה היינו גרים. אבא, היה חוזר מבית הספר כשאנחנו היינו חוזרים מבית הספר. לא כמו אבות אחרים שחוזרים בשש בערב. הוא היה איתנו לא מעט שעות.  חלום של כל ילד. רק שהחלום הממומש הזה, היה מבחינתי חלום בלהות. אימה, כאב, חושך. כשאבא היה חוזר מהעבודה היינו צריכים לשתוק. כי אם היינו אומרים משהו שלדעתו לא נכון, הייתה מוטחת בפנינו, או בגופינו, מכה מידו העצמתית. לפעמים הוא היה מחליף את המכה הפיזית למילים שהיו חודרות כמו סכין ללב, משפילות את עצם קיומינו ומבהירות לנו באופן לא מודע, שאבא לא מכיר אותנו בכלל, אבא לא יודע כמה אנחנו פוחדים ממנו ורגישים כל כך, ורוצים רק חיבוק קטן ומילה טובה אחת. קטנה. אפילו לא מילה. רק חיבוק שותק ואוהב. כי אנחנו הילדים שלו. כי הוא זה שהביא אותנו לעולם עם אמא. ומה עם אמא? למה אותה הוא לא מחבק באהבה? הרי הוא הביא אותנו לעולם יחד איתה. וזו הרי מהות האהבה בחיים. ילדים. משפחה. חום. לא ככה? ככל שהשנים עברו הייתי מודעת יותר לכך שלחיות בצל השואה הפרטית שלי הוא משהו זמני. אבל ככל שהייתי מודעת כך ספגתי יותר מכות, יותר השפלות,...
אודות עדי שמידק

אודות עדי שמידק

הי לכם. אני עדי שמידק ברר. אמא לארבע בנות. אשה של גבר אחד. מהנדסת תכנה בת 40 מנתניה. בעלת מספר מטריד של תחומי עניין וחתולים. מזמינה אתכם לקרוא ולצחוק איתי על דקויות...