דלג על המודעה

רז הרשקו מאמינה בעבודה קשה

אלופת אירופה בג'ודו לקדטיות עד גיל 18, בשיחה על הניצחון הגדול שהגיע אחרי שנה לא פשוטה, על התחרות המשמעותית הבאה בספטמבר ועל ההקרבה האישית בדרך לעוד הצלחה

רז הרשקו מאמינה בעבודה קשה

התקווה הבאה. רז הרשקו, אלופת אירופה בג'ודו (קדטים)

לפני כחודש זכתה רז הרשקו במדליית זהב באליפות אירופה לקדטיות עד גיל 18. בינתיים היא הספיקה לגרוף מדליה נוספת, הפעם מדליית כסף באליפות בינלאומית שהתקיימה בטיבילסי שבגיאורגיה. בראיון מיוחד לספורט נתניה און ליין – ksn משדרת הרשקו (17), שבראשון לספטמבר תעלה לכיתה י”ב, המון מוטיביציה, כיצד היא מתכננת לכבוש את הפסגה הבאה באמצעות עבודה קשה, ולא, היא לא מחפשת הנחות וגם לא זוכה בהנחות ממאמנה האישי, מאמן נבחרת הבנות של ישראל, שני הרשקו, שהוא לא אחר מאשר דוד שלה ואחד המאמנים המוערכים ביותר בענף הג’ודו העולמי.

נדמה שענף הג’ודו טמון עמוק בגנים המשפחתיים שלך

“הגעתי לענף הג’ודו בגלל דוד שלי שני. הוא אמר לאמא שלי להביא אותי לחוג ניסיון אצלו, “במיטב נתניה”. הייתי בת 3.5, ילדה שהיא קצת היפר. שני שכנע את אמא, שחוג הג’ודו יסייע והיא הסכימה – למרות שלפחות אז זה היה קצת מוזר לשלוח ילדה בגיל כל-כך צעיר לג’ודו”.

באיזה שלב החלטת להפוך את התחביב במתכונת של חוג, לחלק בלתי נפרד מחייך כספורטאית מקצועית?

“עד לפני כמה שנים, בערך בכיתה ח’, הג’ודו היה בשבילי חוג שאני מאוד אוהבת. היו לי שם חברים שמאוד אהבתי וכמובן נהניתי מהאימונים. לא חשבתי על כיוון מקצועי בכלל. כשקיבלתי זימון ראשון לנבחרת ישראל, בעקבות תחרות שהייתה בארץ, התחלתי להשקיע יותר. התאמנתי פעמיים ביום עם הנבחרת ומצאתי את עצמי נושרת מחוגים אחרים בהם השתתפתי – מתוך רצון להשקיע ולהשתפר בג’ודו. ספורטאי בענפי ספורט אישיים ותחרותיים, בוודאי אולימיפיים, חייב להתאמן כל יום. אין הנחות”.

לפני כשלושה שבועות, בטקס רב-רושם שהתקיים בלשכת ראש העיר נתניה, מרים פיירברג-איכר, הוענקה מלגה כספית מיוחדת לכל שלושת חברי נבחרת הג’ודו הישראלית, שזכו בתארים משמעותיים באליפות אירופה. העובדה ששלושתם (רזהרשקו, שגיא מוקי וירדן ג’רבי) הינם תושבי נתניה, לא חמקה מעיני התקשורת הארצית שכבר מזמן מכנה את העיר נתניה כמעצמת ג’ודו ארצית. כלל זהב הוא, בכל ענף ספורט אישי, בוודאי ענף שהוא אולימפי, שכדי להצליח יש להשקיע – לפחות ברמה המקובלת באירופה. שני אימונים מלאים ביום ובניית סדר יום מלא הסובב סביב, הינם שגרת חיים אצל ספורטאים מצטיינים – בוודאי ספורטאים המגיעים להישגים גבוהים כדוגמת רז הרשקו.

כיצד התקבלה ההחלטה להעבירך מהתיכון מנתניה לפנימיית הספורטאים של  וינגייט. ספרי לי על-כך.

“המאמן שלי, שני, הציע לאמא שלי להעביר אותי לפנימיית הספורטאים במכון וינגייט עוד בסוף כיתה ט’ – אחרי שהתחלתי להתאמן עם הנבחרת. אמא התנגדה באופן נחרץ, בכל זאת, היא חשבה, שבגלל שמדובר בתנאי פנימייה, עם יום עמוס מאוד שמשלב לימודים לבגרות ואימונים סביב השעון, זה יהיה קשה. אחרי נדנודים היא הסכימה ועברתי אחרי שנה. עכשיו גם אמא מאושרת. הלימודים בתנאי פנימייה, עם התמקדות במה שאני הכי טובה בו ואוהבת, עשו לי רק טוב. גם מבחינה חברתית שזה לא פחות חשוב”.

אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאת עדיין תלמידת תיכון. מן הסתם, האימונים וההשתתפות בתחרויות בארץ ומחוצה לה, מחייבת אותך להמון השלמות.

“תראי, אשקר אם אגיד שהלימודים שלי לא נפגעו כתוצאה מהמקצוע שלי. עד לפני בערך שנתיים הייתי מצליחה לשלב באופן מלא בין הלימודים והג’ודו, האימונים היו בשעות אחר הצהריים ומוקדם בבוקר וכך הייתי מגיעה לבית הספר כרגיל. בשנתיים האחרונות אני טסה המון, ולכן לא יוצא לי להגיע כמעט ללימודים. למזלי, פנימיית הספורטאים של וינגייט ובית הספר בחוף השרון מסייעים ומספקים את המעטפת הנדרשת. המחנכת שלי מעניקה לי גב מלא ותומכת בי. היא אפשרה לי לגשת רק לבחינות המתכונת ולבגרויות – מה שהקל משמעותית”.

ומה עם חיי חברה, יש לך זמן לזה?

“החברים שלי הם אלה שאני לומדת איתם בפנימייה. פעם בתקופה אני נפגשת עם כמה חברות מבית הספר הקודם, אבל זה חלק מהעניין. שגרת החיים שלי לא דומה לשגרת החיים של החברות שלי בבית הספר הקודם – כך גם המטרות שכל אחת ואחת הציבה לעצמה”.

בשנה האחרונה שורה של פציעות והליך החלמה שיבשו לך את סדר התחרויות. ובכל זאת, הגעת להישג בינלאומי מדהים

“בשנה שעברה השתתפתי באליפות אירופה, סיימתי חמישית ומאוד התאכזבתי. רציתי להיות על הפודיום. השנה באמת לא הייתה פשוטה עבורי. כמעט ולא טסתי לתחרויות ובגלל הליך החלמה מניתוח קטן לא התחריתי חצי שנה. עבדתי קשה מאוד כדי לחזור לכושר וליכולת הנדרשת בהתאם לתכנית האימונים שבנה לי המאמן שני”.

כשהגעת לבולגריה האמנת שתחזרי לישראל עם מדליית זהב ותואר של אלופת אירופה לקדטים?

“כספורטאית בענף תחרותי השאיפה היא תמיד להגיע הכי גבוה – אחרת אין סיכוי לשרוד ספורט תחרותי. ברמה אישית היה ברור לי שאלחם על מדליה, אבל לרגע לא תיארתי לעצמי שאצליח לזכות במדליית זהב. כשעמדתי על הפודיום רצו לי בראש מחשבות של גאווה וגם של מעין תהיה ‘אין מצב שעשיתי את זה’ מחשבות שנעלמו כשהמדליה הונחה על צווארי. אין לך מושג עד כמה התרגשתי. הזכייה מילאה אותי רצון לנסות ולשחזר את ההרגשה הזו כמה שיותר מהר. היא ממכרת”.

מהו היעד הבא שלך?

“היעד הבא, מבחינתי, הוא אליפות אירופה עד גיל 21, תחרות שהיא עם קבוצת גיל של בנות הגדולות ממני בכמה שנים ומתקיימת בספטמבר הקרוב. אם את שואלת לגבי מטרת העל, אני מאמינה שהשתתפות באולימפיאדת 2020 בטוקיו זה החלום הגדול ויש לי חמש שנים מלאות להתכונן ולהיערך כדי שאהיה ראויה לחלום”.

תגובות

תגובות

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מאמרים נוספים