המייל האדום
ביום שני, כמו אוהדי כדורגל רבים, צפה ערן לוי, קפטן מכבי נתניה, במשחקה של נבחרת ישראל נגד נבחרת איטליה. הוא, כמו רבים, עודד, קיווה והתאכזב שנבחרת ישראל, ששיחקה טוב, לא הצליחה לנצל הזדמנויות מול עשרה שחקנים איטלקיים.
דווקא תצוגת התכלית של ערן לוי מול עכו, רק חיזקה את תחושתם של אוהדי מכבי לגבי העונה שעברה, בה קשה היה לראות משחק בו הנתנייתים שיחקו בהנאה ועם ניצוץ בעיניים. חזרתם של לוי וסבע העונה, הם אחד מהסממנים שמשהו טוב עובר על נתניה בעידן סגל. בראיון לנתניה און ליין מדבר לוי על המשימה שעומדת לנגד עיניו כקפטן הקבוצה: לשחק עם חדווה והמון רעב בעיניים.
עד כמה הניצחון הביתי 0:4 על עכו, הפתיע את שחקני נתניה?
"כל ניצחון רב שערים הוא לא שיגרתי – מה עוד שזה קרה מול הפועל עכו שירדה איתנו לליגה הלאומית. עכו בנתה קבוצה בתקציב גבוה, במטרה לחזור לליגת העל. במחצית כבר הובלנו 3:0, שזו בעצם התוצאה שהכריעה את המשחק. בהמשך הבקענו עוד שער. משחק כדורגל מורכב מהיבטים רבים. לא רק כושר, שליטה בכדור ורגל מסיימת. למשחק הקבוצתי, לתחושה המנטלית, לאחוות המשחק, לטקטיקה וקריאת המגרש תפקידים מכריעים. גם כשמנצחים 4:0 אין להקל ראש ביריבה. יש ללמוד מה אנחנו עשינו לא נכון ולשפר, וללמוד מה היריבה עשתה לא נכון כדי שנדע מה היריבה תשפר וכדי שנדע להתכונן נכון יותר למשחק הבא".
מדובר, בפועל, בניצחון ביתי ראשון אחרי עונה שלמה בה נתניה לא הצליחה לנצח בבית. פתח לתקווה?
"את מה שהאוהדים חוו במהלך העונה שעברה, גם אני חוויתי כמוהם על הספסל. היו רגעים שצעקתי בתוך ליבי בתסכול ובכעס על שאני לא יכול לעלות על כר הדשא בגלל הפציעה. מכני נתניה העונה שונה לגמרי. נכון שאנחנו מתחילים במינוס של תשע נקודות. אולם, האווירה שונה, התחושה שונה והרעב בעיניים אחר לגמרי. אנו מתייחסים לכל משחק כאילו זה משחק גביע, והכי חשוב, אנחנו נהנים ומגובשים".
האם החלמת לחלוטין מהפציעה?
"אני בהחלט מרגיש טוב, אבל אני עדיין לא בכושר שיא. לא בכושר שיא. אחרי הפציעה ברצועה הצולבת עברתי ניתוח נוסף. זה לא פשוט בכלל. אני מאמין בעבודה קשה ואין לי כל כוונה לעשות לעצמי הנחות. זו העונה הרביעית שלי במדי מכבי נתניה, וחשוב לי לתת מעצמי את כל כולי. אני עובד, יחד עם צוות האימון בראשותו של סלובו דראפיץ', על חזרה הדרגתית. ליגה היא כמו מרתון. הכל חייב להיעשות בחוכמה ובהדרגה. יש לנו השנה סגל טוב מאוד, שהמאפיין את כולם, ללא יוצא מהכלל, הוא הרעב בעיניים".
הליגה הלאומית, לפחות השנה, נחשבת יחסית לליגה צפופה. האם לטעמך הסגל הקיים יצליח לסדוק את תקרת מינוס תשע הנקודות?
"אני לא פוחד מקבוצה מסוימת, גם אם התקציב שלה גבוה משלנו. לא בכדי הליגה הלאומית נחשבת לליגה משוגעת. אנחנו רק במחזור השני ונערכים לשלישי. קודם כל נפעל לצמצום תשע הנקודות. לאחר מכן, נוכל להתמקד הלאה".
מעטים הם השחקנים, בעיקר כאלה שלא צמחו בנתניה, המצליחים למתג עצמם כסמל אצל האוהדים. מה לטעמך הוא הגורם לכך?
"אתחיל מהתחלה. רבים מצהירים שהם מעוניינים לסיים קריירה בקבוצה. גם אני הצהרתי זאת ונשארתי גם כשהמשברים היו קשים מנשוא. אני לא מסתיר את זה שאני אוהב את מכבי נתניה, אני אוהב את אוהדי מכבי נתניה ואני מתרגש כל פעם מחדש לקבל מהאוהדים אהבה ולפעמים גם ביקורת. זה כיף גדול וגם לא מובן מאליו האהבה הזו. ברמה האישית, אני חושב, שהעובדה שבאופיי אני מסרב לנטוש ספינה במצוקה – בעיקר שאני כל-כך אוהב – זה מה שעשה את ההבדל וזה מה שאני מצפה מכל שחקן העונד את סמל מכבי נתניה".
במהלך השנים שאתה כאן הצבת רף גבוה במספר ההבקעות וכמובן הבישולים. מהו הרף שהוצב לך השנה?
"להערכתי, עד כה כבשתי במדי מכבי נתניה מעל 40 גולים ובישלתי כ-30. אלה מספרים טובים סטטיסטית, אבל אלה גם מספרים המייצגים את העבר. אני לא מתרפק על זיכרונות. יהיה לי מספיק זמן להתרפק כשאפרוש. המטרה שלי היא לתרום ברמה ברמה הקבוצתית, שזה הרבה יותר חשוב משער יותר או שער פחות לרזומה האישי. רק משחק קבוצתי מכל הלב, יחד עם משחק הקרבה אישי של כל שחקן ושחקן בהרכב, יעשו את ההבדל".
אם אתה ודיה סבע לא הייתם נפצעים, האם מכבי נתניה בכל זאת הייתה יורדת ליגה?
"לא יודע, לא רוצה לנחש וגם לא רוצה לומר משהו, שעלול להישמע כמזלזל. עובדתית ירדנו ליגה וכל השאר הן ספקולציות לא משמעותיות".
בהנהלת מכבי נתניה רוצים לחזור לליגת העל. מתי ניתן יהיה לומר שזהו אכן היעד המרכזי?
"כולנו עושים את ההפרדה בין שאיפה לבין מציאות נבנית. כניסתו של הבעלים, אייל סגל, והדרך אותה הוא התווה, היא בעיני הדרך הנכונה. כרגע אין לי מושג. אנחנו רק מחזור שני וזו ליגה קשה. הדברים דינמיים. לומר שזהו היעד הסופי, זה ברור. לחשב כעת מהם הסיכויים לכך, מבחינתי זה חוסר אחריות משווע. נעבוד בצנעה, נהיה רעבים לניצחונות ולהצלחות, נפעל כמקשה אחת וגם הרגע הזה יגיע".
