מאחורי הקווים

שרית שנער ושלי ישראל מאמינות שזה רק עניין של זמן עד שענף כדורגל הנשים יזכה לכבוד לו הוא ראוי – גם בנתניה. הן הכירו על המגרש לפני 14 שנים, כשלשתיהן אהבה משותפת למשחק הכדורגל. היום שרית שנער (32) ושלי ישראל (29) הן חברות קרובות, גם במגרש וגם מחוצה לו, שהקימו יחד עמותה  לכדורגל נשים בנתניה, על מנת למנוע מבנות אחרות לחוות את שהן חוו בתחילת דרכן בכדורגל נשים. למרות שהראיון לנתניה און ליין נערך עם כל אחת מהן בנפרד, התיאום המושלם בחשיבתן בנושא כדורגל נשים, בארץ בכלל ובנתניה בפרט, הפתיע גם אותי.

 מה כל אחת מכן עושה היום בתחום?

שרית: "אני היום משחקת באסא תל אביב, שנחשב למועדון הטוב ביותר בארץ לכדורגל נשים. אני משחקת במועדון עצמו ולא בנבחרת. פרשתי מהנבחרת לפני כמעט שנה וחצי בעקבות תפקיד משמעותי שקיבלתי כמנכ"לית איגוד ההתעמלות. התפקיד הזה טובעני, קשה אינטנסיבי מאוד ואין לי שום אפשרות לשלב אימוני נבחרת בין לבין. החלטתי להקדיש את הזמן שלי, היום, לניהול ספורט ולא למשחק פעיל. במועדון יודעים, שאם יזדקקו לי אני תמיד פה. אני ממשיכה לשחק במועדון. חשוב לי לעשות את השינוי מאחורי הקווים ולתת את הבמה לדור הצעיר".

שלי: "אני משחקת באסא תל אביב ועדין משתייכת לנבחרת ישראל. הקבוצה שלנו אלופת ישראל שנה חמישית ברציפות וזה מדהים. אין ספק, שהמחשבה על היום שאחרי המשחק כבר החלה לחלחל בי. זו אחת הסיבות שהקמנו את האגודה. אני מאמינה, שבשנה הבאה אפרוש מהנבחרת, אך חשוב לי מאוד לעסוק בענף מאחורי הקלעים. אני מאמנת את קבוצות הילדות בעמותה אצלנו, ואחראית על כל הפן המעשי של תפעול האגודה. שרית אחראית על הפן הניהולי והניירת".

כמי ששיחקו בחול וייצגו את ישראל בתחרויות בינלאומיות, איך נראה כדורגל נשים בארץ לעומת הענף בחו"ל?

שלי: "כשחקנית בהווה ובכלל כמי שאוהבת את הענף הזה מעומק נשמתה, קשה לי לקבל את איך שנראה כדורגל נשים פה בארץ בכלל ובנתניה בפרט. חייבים להודות שיש שיפור קטן בהתייחסות לענף בשנים האחרונות, אבל זה עדין לא זה. שרית ואני החלטנו לעשות מעשה ולהקים את העמותה כדי לשפר את מצב הענף בנתניה, שנחשבת למעצמת ספורט. בכך, לאפשר לכל מי שרוצה לעסוק בתחום לתנאים ראויים".

 שרית: "מלבד החוויה שלי ככדורגלנית בארץ, במהלך הקריירה שלי שיחקתי שבע שנים בחו"ל – בארה"ב בדנמרק וכו'. היחס לענף כדורגל נשים בחו"ל לא דומה להתייחסות שלו בארץ. אלפים קונים כרטיסים למשחקים ונהנים ממשחק טוב. ישנם תנאים למשחק ולאימונים, בניגוד למה שקורה אצלנו. בעיני זה מאוד חבל. הדרג הגבוה בארץ לא מבין כי הפער האיכותי של השחקניות הוא לא גדול והרמה באירופה לא רחוקה מהרמה של השחקניות פה בארץ. זה חבל, כי טיפה השקעה בתנאים ובדחיפה נכונה קדימה של השחקניות הקיימות, ובקלות נשתלב בליגה האירופית".

כמה שחקניות מתאמנות בעמותה שהקמתן? איפה הן מתאמנות?

שרית: "היום מתאמנות ומשחקות כ-90 שחקניות בקירוב בשלושה מוקדים: בבית הספר ריגלר, בבית הספר לאה גולדברג ובספורטק קריית השרון. יש לנו את קבוצת הבוגרות שנמצאת כרגע בליגה השנייה ומתמודדת על העלייה לליגה הראשונה. בנוסף, יש חוגים לילדות".

 שלי: "ההיענות שיש היום היא מדהימה. כשהתחלתי לשחק הייתי, לרוב, משחקת בחברת בנים כי בנות לא היו בעניין. כמובן שזה לא שבר אותי והאהבה למשחק ניצחה, עובדה שהגעתי לאן שהגעתי. היום יש לא מעט שחקניות, וכל הזמן מתווספות עוד. זה כיף לראות את זה וזה נותן לגיטימציה להמשיך בכל הכוח לקדם את הענף ולשפר את ההישגים בו".

מהיכן התקציבים לכל זה?

שרית: "אנחנו עובדות בשיתוף פעולה מלא עם עיריית נתניה שרואה בדיוק כמונו את החשיבות לקדם את הענף. מה גם, שרוב הגורמים הפעילים באגודה עושים זאת בהתנדבות – כי זה חשוב להם. הפיזיותרפיסטית של הקבוצה עובדת בהתנדבות, כך גם המנהלת ויש עוד המון.יש פה חזון של לא מעט אנשים, שמשקיעים מזמנם על מנת להביאו להגשמה.

 מה החלום שלכן?

שלי: "החלום שלי הוא לקדם את ענף כדורגל נשים פה בארץ, ולעשות כל שביכולתי כדי שהענף הזה יפרח ויגיע גם לליגה האירופית. החלומות שלי בתחום מתמקדים אל מחוץ לקווים, כי אני כבר מתקרבת לגיל שלושים ולא מתכוונת להמשיך עוד הרבה זמן כשחקנית פעילה. תמיד אמרו לי שהגדולה היא לעסוק במשהו שאתה אוהב. ואין תחום שאני אוהבת יותר מכדורגל".

שרית: "החלום שלי הוא לנהל את ההתאחדות לכדורגל. אני מרשה לעצמי לחלום בסדר גודל כזה, כי למרות שיהיו הרבה שירימו גבה ויאמרו שזה לא מציאותי, הסטאז' שאני עושה היום כמנכ"לית איגוד ההתעמלות,  מקנה לי המון ידע.אני לומדת המון ובטוחה שההשקעה שלי היום תניב לי פירות בעתיד".