החלום של אבשלום פרג’ון

0
12

אבשלום פרג’ון (55), מחלוצי מוזיקת העולם בארץ, מעולם לא למד לנגן באופן מקצועי. כמו מוזיקאים מחוננים אחרים, אי-הלימוד המקצועי לא מונע ממנו להתפרנס מאהבתו ולחיות את החלום.

את אבשלום פרג’ון והרכב הטריו, שכבר שנים יוצר מוסיקה אתנית משובחת ואינסטרומנטאלית, פגשנו רגע לפני המופע שתוכנן בפאב הלגנסקי בנתניה. הטריו נבחר לפתוח סדרת מופעי מוסיקת עולם המבוססת על הופעות חיות, בליין המתקיים בפאב המקומי.

“היום, לכל מוזיקה שאי-אפשר להגדיר כסגנון מסוים, קוראים פשוט מוזיקת עולם. מה שנכון, אבל אם רוצים הגדרה, אז מוזיקת עולם היא מוזיקה המושפעת מסגנונות שונים ומתרבויות שונות מרחבי העולם ומשלבת ביניהם”, הסביר אבשלום פרג’ון את תפיסתו להגדרה מוסיקת עולם

איך, בעצם, נחשפת לעולם הזה ולמוזיקה בכלל?

“הגעתי לעולם המוזיקה בצורה מאוד מוזרה. מעולם לא ניגנתי או למדתי נגינה. הייתי בכלל מפיק לפני שנהייתי מוסיקאי. במסגרת העבודה שלי כמפיק, עסקתי בייבוא הופעות מחו”ל לארץ. בין הראשונים שהביא לארץ הופעות של ג’ז טוב ומוסיקת עולם. עסקתי בזה בשנות ה-90′, בשנים שהז’אנר לא היה ממש מקובל ושגרתי. עם הזמן, ככל שנחשפתי למוסיקה המיוחדת הזאת ולכלים הלא שגרתיים שעל פי רוב מאפיינים אותה, זה קסם לי והתאהבתי בזה. ככה מצאתי את עצמי בגיל 30 מתחיל לנגן על הקאנון, שזה כלי מאוד מיוחד ולא כל-כך מוכר”.

האם, להתחיל לנגן בגיל מאוחר יחסית (30) לא היווה מכשול?
“כשמתאהבים במשהו, אז פשוט מתאהבים. זה ממש כמו להתאהב באישה. מאז החיים שלי השתנו. הייתי יושב ומנגן ברוב שעות היום, פשוט למדתי את הכלי הזה על בוריו. אני אדם שאוהב לחקור. ואם אני עושה משהו, אז אני כל כולי שם. לא היה לי מורה או מישהו שהראה לי איך מנגנים על הקאנון – אז התחלתי לפתח טכניקות משל עצמי. עד היום אני מנגן עם האצבעות שלי ולא עם המפרט כמו שנהוג בדרך כלל. הכי מצחיק שאז, כנגן מתחיל, הקמתי את להקת “בוסתן אברהם” אשר הייתה אחת הלהקות הכי מצליחות ובין הראשונות שפרצו לתודעה הישראלית בז’אנר מוסיקת עולם”.

האם העובדה כי התפרנסת באותה עת כמפיק, סייעה לך בהקמת הלהקה הראשונה?
“כן. אפשר להגיד שהיה לי יתרון בזכות עבודתי אז בהפקות. הכרתי המון אנשים ונגנים מהתחום, כך שלא הייתה לי בעיה להרכיב את הלהקה. בסופו של דבר מנתה להקת “בוסתן אברהם” שבעה נגנים, שלכל אחד הייתה את המיוחדות שלו ואת הקטע שלו. ביחד יצרנו את המוזיקה. הופענו בכל העולם והוצאנו גם לא מעט דיסקים. הייתה לנו תקופה טובה ביחד. במבט לאחור אפשר להגיד שהיינו סיפור הצלחה וגם הראשונים בארץ שניגנו חומרים כאלה. היום אני יודע מסיפורים של אנשים בתחום, שהיינו מקור של השראה לכל הלהקות שקמו אחרינו בסגנון”.

עם כל ההצלחה, אפשר להתפרנס מהתחום הזה – כמוזיקאי בכלל ובז’אנר ייחודי זה בפרט?

“בשנים הראשונות שלי כמוסיקאי, עדיין עבדתי כמפיק בשביל הביטחון הכלכלי שלי. למוסיקאי כמוני, שיוצר מוזיקה שהיא לא מיינסטרים, יש מלחמת הישרדות כמעט יומיומית – במיוחד היום, שאנשים כבר לא קונים דיסקים. אני הלכתי אחרי החלום שלי. אני משתדל לעשות כל חיי רק מה שאני אוהב ונהנה לעשות. עם הלהקה הופענו הרבה בחו”ל ובארץ. עם הזמן, כשנהיינו יותר מוכרים, כל אחד מהנגנים בלהקה קיבל יותר הצעות עבודה והפך לשותף בכל מיני פרויקטים אחרים – עד שהתחיל להיות קשה לקבוע לנו הופעות. זו הייתה להקה בת שבעה אנשים, בה לכל אחד יש את התפקיד שלו וכולנו שווים, כך שאין דבר כזה מחליפים, אפילו אם רק אחד לא יכול להופיע, אז אין הופעה, בגלל הסיבה הזאת ואפשר להוסיף גם את עייפות החומר, התפרקנו אחרי 11 שנים טובות של פעילות”.

בשנים האחרונות אחרי שניסה גם כמה שיתופי פעולה עם אמנים שונים מהתחום, נראה כי פרג’ון הגיע אל הנחלה. עם הרכב הטריו החדש שיצר, מתקבלת הופעה מנצחת עם חומרים מקוריים ואותנטיים, שלא משאירים אף צופה בקהל אדיש. בין אם זה בגלל המוזיקה ההרמונית, הכלים הנדירים, גורם ההפתעה, ובין אם זה בגלל הסגנון המוזיקלי המשתנה ומשתלב ביצירה אחת באופן כל-כך מרתק.

“במופע הנוכחי שלי, עם הטריו, אני משלב בין חומרים ולחנים חדשים לבין כאלה מימי “בוסתן אברהם”, שקיבלו עיבודים חדשים ומיוחדים והותאמו במיוחד להרכב. מה שכיף ויפה הוא, שבמופע יש תמיד מקום ליכולת הביטוי של כל נגן. אנחנו כל הזמן משתדלים להכניס דברים חדשים – כך שיש לא מעט אלתורים בהופעה. ניתן לומר שבכל פעם ההופעה שונה, עם מנגינות המשלבות בין מזרח למערב”.

מאיפה ההשראה למנגינות וללחנים?

“אני מקבל את ההשראה מעולם הצלילים והאידאות (רעיונות) המתנגנים ומנוגנים בתוכי… מהרבה שקט והקשבה, השפעות של תרבויות מוזיקליות שונות, ביניהן מוזיקה מזרחית קלאסית (פרסית, הודית וערבית), מוזיקה קלאסית מערבית כמו פלמנקו וכמובן ג’אז. אני יותר מנוגן ממנגן יותר מולחן ממלחין. היום, בארץ, כבר מכירים הרבה יותר את הז’אנר ויותר פתוחים לשמוע מוזיקה חדשה. יש כבר להקות נפלאות שיותר מוכרות ועושות את השילוב המופלא הזה במוזיקה, כמו לדוגמא “מטבוחה פרוג’קט”, שגם הושפעו מאיתנו בתחילת דרכם”.

למעט הופעות, על מה אתם עובדים בימים אלה?

“חוץ ממועדונים ובמות, אנחנו מתחילים עכשיו לפנות לקהלים קצת יותר מגוונים. התחלנו לעשות שמח עם הופעות באירועים ובשמחות. זו נישה אחרת לגמרי. אנחנו מביאים לאירוע משב רוח מרענן, שבהחלט יוצר את גורם ההפתעה. מופיעים עם החומרים שלנו ועושים גם עיבודים לשירים קלאסיים, מוכרים וטובים בדרך שלנו. משלבים הכל עם רקדניות שעושות שמח. היום, כמעט כל האירועים נראים אותו דבר. כשאנחנו מגיעים לאירוע, החוגגים מקבלים סגנון אחר של שמחה, עם אושר גדול והמון אהבה. אין ספק שזה מרענן. הכי כיף זה לשמח ולתת לאנשים. זו הרי המהות של המוסיקה”.

היום, מתגורר אבשלום במושב ירוק ושליו כאן באזור, ונהנה מהשקט הפנימי והחיצוני. “החלומות שלי ממש לא גדולים. אני מצליח לחיות בשקט ובקטן ובהמון אהבה. אני צריך רק את המינימום שלי וזה מספיק לי. אני חי את החלום”.

אם פספסתם את הופעת הרכב טריו אבשלום פרג’ון, אתם מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק, ואם גם אתם בעד פרגון לתרבות בכלל ולצריכת התרבות בנתניה בפרט, גם אתם מוזמנים בכל ליל רביעי לפאב הלגנסקי , לשמוע ולהיחשף ללהקות וחומרים מקוריים בהופעה חיה.

 

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן