לא רואה ממטר : איימי קוני ברט, המועמדת הכי שמרנית שיש

עו"ד אדיר בנימיני בטור דעה על איימי קוני ברט, המועמדת של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לבית המשפט העליון של ארה"ב - שיעור על פרשנות חוק ולמה היא לא באמת סופרת ממטר את המחוקקים

1
300
איימי קוני ברט
לא סופרת ממטר את המחוקקים. השופטת איימי קוני ברט. צילום באדיבות Rachel Malehorn - wikimedia

המערכת הפוליטית בארצות הברית סוערת בימים אלה. לא רק סביב הבחירות לנשיאות שיערכו בראשית חודש הבא. אלא סביב הכוונה למנות את איימי קוני ברט, לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון של ארה”ב.

המסלול של איימי קוני ברט לתפקיד הוא מאוד ייחודי; מרבית הקריירה שלה הוקדשה למישור האקדמי, בהיותה פרופסור למשפטים באוניברסיטת נוטרדאם.

לשופטת בבית המשפט לערעורים, היא מונתה רק בשנת 2017. בארט היא קתולית באמונתה ואם לשבעה ילדים – מתוכם שני ילדים מאומצים מהאיטי.

בימים אלה, טרם אישור המינוי, עוברת המועמדת שימוע בפני ועדת המשפט של הסנאט האמריקני. אחת הסוגיות המעניינות שנדונו שם היא עמדתה בנוגע לפרשנות החוק.

לשיטתה הפרשנות צריכה להיות מאוד מצומצמת, הנצמדת בקפדנות ללשון החוק בלבד. מה שמכונה בעברית “פרשנות דווקנית”.

הסנאטור מיוטה, מייק לי, הציג שאלה שמטרה הייתה לחדד את הסוגיה הזאת.

איימי קוני ברט: שמרנית המקדשת את החוקה ולא את המחוקקים והפרשנות לחוק

הוא העלה תרחיש היפותטי בו הוא יוזם חוק, מציג אותו בנאום חוצב להבות, בו הוא מפרט את מטרותיו ודואג בכל מקום אפשרי להסביר מה היו הנסיבות סביב חקיקתו.

במקרה כזה, הוא שאל, האם לדעתה לא ניתן יהיה להתחשב בכך לצורך פרשנות החוק?

השופטת השיבה, כי דבריו בוודאי ישמשו כטיעון על ידי אחד הצדדים במשפט, אבל מבחינתה, עם כל הכבוד הראוי, אין להם חשיבות.

המחוקק הוא גוף אחד שמאגד מספר רב של אנשים (בשני בתי הקונגרס), ולאור זאת אין לשיטתה כל משקל לעמדתו האישית של אחד המחוקקים, גם של מי שיזם את החוק.
במשפט הישראלי הוכרע הויכוח הזה עוד במהלך שנות השבעים, כשאומצה שיטת הפרשנות התכליתית, אשר מעודדת שימוש ב”מקורות חיצוניים לחוק”.

הם כוללים למשל את שנאמר בוועדות הכנסת ובמליאה, כדי לתור אחרי כוונת המחוקק. על פי גישה זו, לנאומו ההיפותטי של הסנאטור, מייק לי, כן הייתה משמעות בפרשנות החוק בישראל.
שופט ישראלי, שהיה ידוע בהתנגדותו לאימוץ הגישה על פיה ניתן לעשות שימוש בכל אינדיקציה שאינה עולה מלשון החוק, היה השופט, חיים כהן.

כהן יצא חוצץ כנגד התופעה אותה הגדיר בשם “פולחן של חומרי הכנה”. עמדתו תואמת את העמדה של השופטת, איימי קוני ברט – מה שיכול ללמד אותנו שהתנגשות בין אסכולות משפטיות שונות, יכול שלא הסתיימו לעולם.

הכותב: עו”ד אדיר בנימיני – חבר מועצת עיריית נתניה ויו”ר דירקטוריון תאגיד “מי-נתניה”; שותף ובעלים במשרד עורכי הדין דוידוב-בנימיני ושות’, העוסק בתחום המשפט הציבורית (עתירות מנהליות) ודיני תעבורה.

תגובה 1

  1. המציאות עולה על כל דמיון או כל חוק לצורך העניין. שמרן, ליברל זה הכול הבל הבלים. כשמקרה מגיע לפניך יש נסיבות שבגינן המקרה מגיע, יש חוקה, יש דעת קהל, ויש עוד מיליון דברים. מי שחושב שיש דבר כזה שיפוט רק לפי לשון החוק. קורא יותר מידי ספרים. המציאות עולה על כל דימיון. ולעולם לא נצליח לנבא את כל האפשרויות שעשויות להתרחש במקרה כלשהו. החוק הוא לעולם יהיה מוגבל. למעשה לשיטתי , חוק במהותו אמור להיות רעש רקע. לא מעבר. השימוש בחוק כשוט , מחזיר אותנו אחורה. האדם המודרני אמור להיות אדם עם נורמות פנימיות כך שחוק אינו נדרש כמה שניתן. הבעיה הגדולה בחוק, היא שימוש לרעה שנעשה בו על ידי גופים חזקים שמטים אותו לטובתם. בעיה הגדולה אחת היא שכולנו מבינים את מגבלות החוקים אבל עדיין מקבלים אותם כאילו תפרוץ אנארכיה אם לא יהיו. ואני שואל האמנם?

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן