דלג על המודעה
נתניה: שרים ומשמרים בחצר מוזיאון בית הבאר

נתניה: שרים ומשמרים בחצר מוזיאון בית הבאר

פורסם בתאריך: מאי 22, 2016 | מאת:

שבוע שימור אתרים, המתקיים השבוע, הוא הזדמנות מצוינת לחוות את העבר ולהיזכר בנוסטלגיה. לחגיגה, כמיטב המסורת יצטרף גם השנה, מוזיאון בית הבאר, שיקיים בחצר המוזיאון ערב המוקדש לשירי ארץ-ישראל בליווי צלילי האקורדיון של שבתאי פיקר. במופע, שכאמור מבוסס על שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר הישראלי, ישובצו סיפורים על נתניה של פעם – החל מראשית ימיה של המושבה אשר הוקמה על-ידי אנשי הגליל ועד להפיכתה לעיר. מהעמותה לחינוך בלתי-פורמאלי הוסיפו למערכת נתניה און ליין, כי מוזיאון בית הבאר הוקם במבנה אשר בו פועלת עד היום באר המים הראשונה של נתניה. המבנה עצמו, שופץ וחודש. מדי שנה פוקדים את המוזיאון אלפים מתושבי העיר נתניה ואורחיה, בין השאר, תלמידים, חיילים ותיירים המבקשים לשמוע את סיפור היווסדה של המושבה נתניה, שהחלה את דרכה ככפר חקלאי מוקף פרדסים והוכרזה כעיר לאחר קום המדינה. עוד הוסיפו בעמותה לחינוך, כי בהצהרה זו הפכה לרשות העירונית הראשונה שהוכרזה כעיר על-ידי משרד הפנים של המדינה בראשית דרכה. המופע עצמו יתקיים בליל שני (23.5, שעה 20:00). עלות הכניסה סמלית ותעמוד על עשרה שקלים...
בר מצווה מאוחרת

בר מצווה מאוחרת

פורסם בתאריך: פבר 19, 2016 | מאת:

  את ברוך אפל מנתניה, יליד ארגנטינה, רבים מתושבי העיר, ותיקים כמו גם צעירים, מכירים. הוא עלה לארץ בשנת 1952, כשהיה בן 19, התאהב במדינה, בעיר ובאישה שלימים הפכה לאשתו ואיתה חי בזוגיות מופלאה עד לפני כשנה וחצי – עת הלכה לעולמה. אם חשבתם שלכל דבר יש את הזמן שלו, הרשו לי להכיר לכם את האיש היקר הזה, שרק לאחרונה חגג את בר המצווה שלו – בגיל 83. בראיון לנתניה און ליין שהתקיים בבית קפה מקומי הוא סיפר לי על חייו, סוקר אותם במבט לאחור ומתענג על כל רגע. “אני בא ממשפחה חילונית. כשהבנתי שהמקום שלי בארץ, בערך בגיל 15, התארגנו כמה אנשים לעלייה. חיכיתי עד גיל 18 כדי לגמור את הבגרות, זה מה שאמא שלי דרשה לפני שתחתום לי על הדרכון ובדיעבד, זה עשה לי טובה גדולה. את הזמן ניצלתי בלימודי חקלאות בחווה של יהודים בארגנטינה. למדתי לחלוב פרות ולחרוש. הייתי עירוני לגמרי. עלינו לארץ באונייה. מסע בן חודש ימים. צורפנו לקבוצת כנרת, עם נעמי שמר…” הכרת את נעמי שמר? “בוודאי, היא הרגה אותנו לגמרי עם הפסנתר. לא ידענו עברית והיא ניגנה על-יד הצריף שלנו כל היום, נון סטופ. היינו חברים, מקללים אחד את השני”, הוא צוחק וממשיך: “היינו ילדים. החלום שלי תמיד היה שההורים והמשפחה יבואו לכאן, אבל הם נשארו בארגנטינה. היה לי אח שנפטר ויש לי גם אחות”. איך התגלגלו העניינים, מהכנרת לנתניה? “אחרי הכנרת התגייסתי לצבא. היינו בדורה. היה שם בזמנו מחנה צבאי שנקרא ‘עמנואל’, של הנח”ל. אחר כן היינו באלומות עם שמעון פרס וסוניה. בהמשך יצאנו להתיישבות על יד טול-כרם. הייתי שם עד שמצאתי עבודה בנעורים ושימשתי כמדריך חקלאי. אז הכרתי גם את אשתי, במקרה גם ארגנטינאית. היא למדה אחיות בבית חולים ‘הילל יפה’. התחתנו. למדתי,...