המייל האדום
ינון עמרני, תושב נתניה, הורשע בביצוע עבירות חמורות בשלושה מקרים, בהם ניצל את תמימותם ומצוקתם של מספר אנשים, שבני משפחותיהם חלו. עמרני ניצל את מצוקתם והצליח לרכוש את אמונם. שניים מהם, אשר בני משפחותיהם חלו בחוליים קשים, פותו על ידו להעביר לידיו סכומי כסף גדולים, לאחר ששכנע אותם, כי הוטל בהם כישוף וכי הוא, כמי שבקיא בחכמת הקבלה, יציל אותם מהקללה הרובצת עליהם.
ממשפחה אחת הצליח עמרני להוציא 700 אלף שקלים ואילו ממשפחה אחרת סחט 200 אלף שקלים. במקרה שלישי טען עמרני באוזני קורבנו, כי הוא נזקק לכספים לאור מצבו הקשה של בנו.
את מעשיו עשה תוך ביצוע כישופים, שימוש במעשי מגיה שחורה והטלת אימה על קורבנותיו. כאמור עמרני נדון ל-45 חודשי מאסר ופיצוי בסך 620 אלף שקלים לקורבנות.
לאחר שריצה שני שליש ממאסר התייצב עמרני בפני ועדת שחרורים וביקש לשחררו שחרור מוקם, אולם ועדת השחרורים סירבה לשחררו. הוועדה פירטה בהחלטתה את כל הנתונים שהוצגו בפניה. בין השאר פירטה הוועדה את דוחות גורמי הטיפול, אשר ציינו, כי עמרני בעל קווי אישיות מניפולטיביים, אשר מגלה רצון כן לתקן דרכיו וללמידה. למרות זאת סירבה הוועדה לשחררו, מאחר ולא שילם את הפיצוי לקורבנותיו.
בעקבות הסירוב הגיש עמרני עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקש לשחררו שחרור מוקם. בקשתו נדונה בפני שלושה שופטים, אשר דבקו בעמדת ועדת השחרורים ודחו את עתירתו לשחרור מוקדם.
בהחלטתם קבעו סגן נשיא אב"ד, השופט ארבל והשופטים ש. אטרש וי. אברהם, כי "דעתנו ניתנה גם למאמצים שעשה העותר כביכול להגיע להסדר. מאמציו אלה נדחו על ידי הרשויות השונות, לרבות בית משפט השלום שגזר את דינו, בית המשפט המחוזי, המרכז לגביית קנסות ואגרות במספר הליכים ואף בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. ועדת השחרורים נתנה גם היא דעתה לעניין והדברים הובאו לעיל בצורה ברורה, באופן אשר ניתן להסיק ממנו כי אכן ועדת השחרורים לא התעלמה מטיעוניו של העותר".
