מחבואים

0
136

מחבואים. תמיד שנאתי את המשחק הזה, בגלל כמה דברים עיקריים – א': יבהילו אותך מעבר לפינה, כשאתה תהיה עסוק בחיפוש מחבוא מנצח. ב': העומד יספור, אתה תתחבא, ומשם והלאה – הוא ימשיך לחיים שלו, ואתה תשב ותחכה שימצאו אותך. תמיד שנאתי את המשחק הזה.


בשבוע האחרון: איימו על חיינו, שר החינוך של מדינת ישראל הצהיר שמשפחה חד מינית היא אינה משפחה, ודוקטור מוסמך הצהיר שהומוסקסואליות הינה מחלה.
את אירוע הגאווה בנתניה הכניסו לתוך היכל סגור ואת אישורי המחאה כנגד השנאה והאלימות – סיכלו בכל דרך אפשרית.  מחבואים. תמיד שנאתי את המשחק הזה.

אני, והנפש השנייה שלי – (שהרי לנפש אין מגדר) רבנו אתמול. מצוקה של יומיים התנקזה בדמעות משותפות. כל כך הרבה אלימות מקיפה אותנו, והנה – לרגע הצליחה גם בינינו ליצור חומה. קמנו. קמנו כמו אריות, ודיברנו. הסברנו, פתחנו. לא הסתרנו.

מחבואים. תמיד שנאתי את המשחק הזה. הוא מכאיב ומעליב. הוא מסתיר אותך כל כך טוב, עד כדי היעלמות מהקרקע. יודעים שאתה קיים, אבל לא רואים אותך. כמה זה נוח. ולמי  זה נוח?

החביאו אותנו בנתניה. הציעו לנו פשרה, וברגע שאישרנו אותה כי הרי אנחנו לא רוצים אלימות. לא רוצים לפגוע ברגשות הזולת – שמו לנו רגליים. הוסיפו כוכביות קטנות – קטנות.


אז ממקום מרכזי, עברנו למקום צדדי עם חלק חשוף, ומשם עברנו למקום צדדי. ללא חלק חשוף מלבד פלטפורמה וירטואלית – שעליה עדיין, למזלנו, לאיש אין שליטה. המקום היחיד בו מותר לנו לצעוק – ולאנשים מותר להקשיב. 'רימו אותי!', אני רוצה לצעוק כל כך חזק, כל כך שישמעו אותי בכל הארץ. 'רימו את כולנו!'

לא מדובר רק בקהילה בנתניה.  נתניה היא חלק ממדינה שלמה – שלא נוקפת אצבע לשנות מדיניות של עיר אחת שנמצאת בגבולותיה.
היא חלק ממדינה שלמה ששר החינוך שלה, בכבודו ובעצמו, מעיד שאין לנו זכויות אנוש. היא חלק ממדינה שלמה שרופא בכיר בתוכה מכריז עלינו כחולים. כמצורעים. מחבואים. תמיד שנאתי את המשחק הזה.


ולכם, ילדיי העתידיים, אני מבטיחה, אעבוד, ואזיז, ואלחם בכל מי ומה שצריך. אצעק הכי חזק שרק אצליח:
מחבואים. אתם לא תצטרכו לשחק בזה יותר.