פעם הייתי…

אט אט, לאחר מספר שנות הדחקה, מתחילה לחלחל אצלי ההבנה ש "פעם הייתי". באופן מפתיע, עד לא מזמן, למרות כל הקטנוניות ותשומת הלב לפרטים המאפיינת אותי בדרך כלל, חייתי באיזו מין אשליה שניצחתי את הזמן. קמט חדש? נכון! אבל רק אני רואה אותו. קילו נוסף? נכון! אבל בשביל מה התחתנתי? אז זהו, אני מתחילה לקלוט: לא רק אני רואה אותו, ומזל שהתחתנתי ;-)

מה שגרם לתובנת העל הזאת היה מפגש אקראי עם דמות חסרת טאקט מין העבר ומעשה שהיה כך היה: איתרע מזלי שפגשתי אח של חבר ילדות אותו לא ראיתי שנים. אמנם, בפעם האחרונה שפגשתי את אותו האח הוא היה ממש ילדון, אבל זיהיתי אותו מיד לפי שם המשפחה הבלתי נשכח של שניהם.

"וואללה? אתה אח של קובי?"  (שם בדוי) שאלתי בגאווה על הזיהוי ובביטחון עצמי של נתניה של פעם, שתכף עומד להתפוגג כלא היה. "תמסור לו ד"ש מעדי. למדתי איתו", הרמתי לו להנחתה. טעות.

"איזה עדי?" – הוא שואל בתמימות. "עדי שמידק – עניתי באגביות. הוא לא אמור לזכור אותי. הוא היה ממש ילד". הבחור נראה מופתע. הבחור מאמץ את עיניו. "את עדי שמידק?" – הוא שואל ולא ממש מאמין.

בפעם האחרונה שבדקתי הייתי עדי שמידק, אני חושבת לעצמי באי נוחות מסוימת.

הבחור נראה מתאמץ. נראה כאילו הוא מפעיל במוחו איזשהו אלגוריתם מתקדם לעיבוד תמונה. הוא מנסה למצוא קשר כלשהו בין הדמות שהוא זוכר בדמיונו לבין דמותי הנוכחית המונחת לפניו. או.קיי… או.קיי… מתחמם… מתחמם… האלגוריתם כנראה החזיר תוצאה. חם… רותח… הוא נראה גאה על הזיהוי: וואלה, את עדי שמידק… הוא מבסוט אש ואני קצת פחות. "את עדי שמידק", הוא חוזר שוב על שמי ומוסיף: "את היית אחת האשכנזיות הכי יפות שהכרתי!"…

חמוד אח של קובי שם בדוי. הייתה לו כוונה טובה. הוא לא אשם שהוא לא חושב לפני שהוא מדבר ושיש לו מוח בגודל של אגוז.

עכשיו… יש שתי בעיות עם המשפט: "את היית אחת האשכנזיות הכי יפות שהכרתי". הבעיה הראשונה היא השימוש התמוה במילה אשכנזיה. כאילו, לא ידעתי שיש קטגוריה נפרדת לאשכנזיות בקטע הזה. אבל הבעיה השנייה והחמורה הרבה יותר, כמובן, היא השימוש במילה "היית".

היית. פעם. בעבר. אאוץ', מאיפה זה בא? זה כאב. "שלא תביני", הוא ממשיך במלוא המרץ… "עדיין אפשר לראות שאת אשה נאה!".

אאאאאאאאאאא? עדיין אפשר לראות שאני אשה נאה? באמת? וואו, תודה רבה לך. אתה רוצה להגיד לי שמבעד להריסות, עדיין אפשר לראות שאני אישה "נאה"? איזה כיף! מבעד לתל הארכיאולוגי שהוא אני, עדיין ניתן לחלץ איזושהי עדות קלושה לאסתטיקה מעודנת ומוגבלת בעוצמתה?! איזה יופי לי! אין לי מילים להודות על המחמאה. מה זה "נאה" דרך אגב? מה קרה לכוסית, לשווה, אפילו למילפית?. "נאה", אחי, זאת מילה שמתאימה ל"דירה להשכיר"…

ותבינו חברים, אני עוד הייתי מטופחת באותו היום. כאילו השקעתי. שמלה שחורה ואיפור והכל. לא תגידו שהוא תפס אותי בדרך להוציא את הזבל עם קוקו מרושל וחולצה של בעלי. בקיצור, לא היה לאן לברוח חוץ מלהתעמת עם האמת. בוקר טוב אליהו. גיל 43 כאן. ואת עדי, את כבר לא מה שהיית.

טוב, אני יודעת שהבחור המסכן לא התכוון לרע. הוא באמת ובתמים חשב שהוא מחמיא לי, אלא שהתוצאה הישירה של המחמאה הזאת הייתה הזמנה של מוצרי קוסמטיקה בשווי של 399 ש"ח מהמוקד הקוסמטי שלי. (סרום עם חומצה היאלרונית וקרם לילה עם חומצה לקטית, אגב, לכל המעוניין).

זה גם גרם לי לחשוב, שהגיע הזמן שלי להשפיע באמת. להושיט יד ולעזור לכל אותן נשים שכבודן חולל על ידי מחמאות מדכאות. לגאול מקארמה רעה את כל אותם המחמיאים שבאו לברך ויצאו מקללים. לכן, כשירות לקהילה, אני מגישה כאן את כללי הזהב שלי למסירת מחמאות לנשים מעל גיל ארבעים. הכללים נוסחו שלא בכדי בלשון זכר, אך מיועדים לנשים וגברים כאחד. זכרו! חיים ומוות ביד הלשון! הוראות אלו נכתבו בדם, והן מבוססות רובן ככולן על מקרים אמיתיים שקרו לי ולכמותי:

1. בקבלך ובמוסרך מחמאה יש להקפיד שלא להשתמש בלשון עבר. לא יהיה שימוש במילים הבאות: היית, אני זוכר ש…, בימים עברו, מזמן, פעם פעם בארץ רחוקה רחוקה… "תמיד היית" לעומת זאת מתקבל בברכה.

2. על המחמאה להיות מעוגנת במציאות הנוכחית. אם זה עתה הכרת את מושא המחמאה, אל תרגיש צורך לבקר במחוזות הדמיון כדי לומר דברים כמו: "בטח היית מה זה יפה פעם", ואני אסביר: אם היא "בטח הייתה יפה פעם", הרי שיש עדות כלשהי ליופיה כרגע ממש, שכן אחרת לא היית יכול לנחש. לכן, הקפד להישאר בכאן ובעכשיו. אמור במקום: "את מה זה יפה".

3. על המחמאה להיות מאוזנת וסימטרית, שכן אחרת מה שלא נאמר בה מהדהד הרבה יותר ממה שנאמר. דוגמא נפוצה: "מאחורה את נראית בת 18" – ומה מקדימה? בת 81 ?

ובהקשר הזה, יצאתם מכל החורים עם סיפורים מסוג: "ראיתי מישהי מאחורה רצה בפארק בטייץ, היא נראתה מה זה פצצה, ואז עברתי אותה והייתי בשוק.." וכולי וכולי, אחי, מה היא אמורה לעשות? להשמין ולפתח גיבנת רק כדי למנוע ממך את אפקט ההפתעה? כל הכבוד לה, היא שומרת על עצמה, ונראית פגז בטייץ .More power to the ladies!

4. על המחמאה לא להיות נקודתית או לוקאלית מדי. "איזה עיניים", "איזה רגליים". האמת שבלי קשר לגיל, זה טיפה Creepy. הקפד להחמיא לאשה כמכלול, שהרי אחרת מתעורר חשד שאתה מפחד להתחייב על איברים נוספים ;-)

5. "את נראית כאילו נחת" אינה מחמאה.

6. אם כלו כל הקיצין, גם לשתוק לפעמים זה ממש בסדר :-)

תראו איזה יופי, זה די פשוט ויכול היה למנוע עוגמת נפש מיותרת. האמת היא שלעגמת הנפש הזו קדמו עוד אי אילו אירועים שיכלו לרמז על המתרחש…

הקושי המתגבר שלי למצוא תמונת פרופיל נורמלית למשל. העובדה שמשנה לשנה אני משתמשת יותר ויותר בבנות שלי בתור אקססוריז, תולה אותן עליי כמו שרשרת או עגילים כדי להסתיר \ לייפות את עצמי בתמונות. הנה ממי בואי לאמא לנשיקה. צילמת? הנה מתוקה בואי מצד שמאל, צד ימין זה הצד הטוב של אמא. תפסת? הנזיפות מחברות על זה שאני לא מתאפרת "כי אין מה לעשות עדי, אין ברירה, חייבים"…

אבל אני??? כלום!!! לא מבינה שיש בעיה… ואתם יודעים מי אשם בזה… אתם יודעים… כמובן שאתם יודעים…
אל ספסל הנאשמים אני קוראת (שוב) לבעלי…

בעלי, כפרה עליו, אשם גם בעניין הזה. כי הוא, מה אני אגיד לכם, הוא בגדול אוהב אותי כמו שאני. וכשאני איתו אני האשה הכי יפה בעולם. וזה טיפול היופי הכי אפקטיבי שיש, בחיי. יותר מבוטוקס, יותר מחומצה היאלורונית ויותר מחומצה לקטית. וגם אני אוהבת אותו אגב כמו שהוא. כלומר כמעט לגמרי, חוץ מכמובן כשהוא יושב ונח…

אהבתם את הבלוג של עדי שמידק? מוזמנים להגיב ולשתף בפייס ובואטס כדי שעוד ייהנו…

פוסטים נוספים של עדי שמידק שעשויים לעניין אתכם:

שער הרחמים (העצמיים)

בצער תלדי בנות…

שיטת הנקודות לנישואים מאושרים (בדרך כלל…)

קולה של אמא :-)