דלג על המודעה

מערכת החינוך בתכל’ס אשמה/ שרון מלטינסקי

אף אחד לא ממש שאל אותנו מהן שעות הלימוד המועדפות עלינו, וגם עודף החופשים מוציא אותנו קצת מאיזון – אז אחר-כך אתם מתפלאים למה אנחנו כמעט תמיד עייפים…

היום נדבר על נושא שקשה לכולם , אבל במיוחד לבני נוער. המציאות מרגילה אותנו לזה ולא משאירה לנו ברירה. השינה כבר לא אותה שינה, אנחנו לא מבינים למה אנחנו לא מצליחים להירדם ואנחנו ממש, אבל ממש, לא מצליחים להתרגל לשעות המוקדמות האלה!

היד כבר כואבת מלהחזיק את האייפון, כי אנחנו הרי מחפשים לעשות משהו שיעסיק אותנו עד שנרדם . חזרה לבית הספר מהחופש הגדול, ובכלל , עד שחזרנו והתרגלנו ל”מציאות הרעה” הזאתי של שיגרה, לקום כל בוקר בשבע בבוקר (במקרה הטוב אצלי, יש בני נוער שעושים את זה גם בשש) להסתכל על העינים האדומות והעיגולים השחורים, ולא להאמין שאנחנו, אשכרה, עושים את זה. קמים לבית הספר. למקום שהכי לא היינו רוצים להיות בו עכשיו, הרי ברור שעדיף לצאת ב-11 בלילה מהבית עד אור הבוקר ולישון בזריחה

האמת היא, שאף אחד לא בדיוק שואל אותנו. זה המצב. או.קי, אז קיבלתי את זה שחזרנו לבית הספר, אבל למה ”ההתעללות” הזאת, למה להחזיר אותנו לבית הספר, להרגיל אותנו לשגרה ההזויה הזאת אחרי החופש ואחר-כך לשלוח אותנו שוב פעם לחופשות למיניהן? הרי מה קורה לנו בחופשות, בעצם , אנחנו מבטיחים לעצמנו שנעשה את המוטל עלינו, שזה עבודות המוטלות עלינו. בתכל’ס, אנחנו או שמבלים או שמנסים להרוויח ולחסוך כסף (אם, בכלל, מצאנו עבודה שהיא במקרה הטוב “קריעת תחת” עם שכר מינימום).  ואז, למי יש כוח לשבת על הטוסיק ובאמת להתחיל ללמוד?! הרי הרצון הטבעי שלנו הוא לצאת, לבלות, לשתות, לראות אנשים, לצחוק עם אנשים. לא באמת לשבת אחרי עבודה וללמוד! אנחנו פשוט רוצים למצות כל רגע מהחופש.

וכן, החופשים האלה יוצרים אצלנו בלבול ענק. ההוכחה לכך היא מצבי הרוח הקיצוניים, העיניים האדומות וחוסר הסדר הנכפה עלינו בגלל החופשות מצד אחד ושעות הלימוד הלא הגיוניות מצד שני. וההורים שלנו, עם כל הכבוד ויש כבוד לעבודה ולסדר היום שלהם, לא ממש מבינים שאנחנו לא “מדורדרים” וגם לא “משוגעים” ואף אחד מאיתנו לא צריך “אשפוז בכפייה”. אנחנו, פשוט, עייפים. מותשים. כן כן, בני נוער שעוד לא עברו כלום בחיים (לא שזה נכון, אבל זה נשמע טוב…) לפעמים לא צריכים לעבור דברים באופן ממשי של ממש כדי שהם יגעו בנו.

ולפעמים, ”היציאות” בלי גבולות האלה שאתם קוראים להם ככה, הן פשוט התרופה שלנו. נכון שצריך גבולות ואי אפשר לחיות בלי גבולות של זמנים (בכל זאת, אנחנו חיים בעולם שהכל הולך לפי זמן, שעות, דקות, שניות). ונכון, שלפעמים סדר החשיבות שלנו לדברים שונה לגמרי מאלה של המבוגרים, אבל זה מה יש!! אתם יכולים לקרוא לנו דור האייפון, הדור שחי בבועה משל עצמו, הדור שמתנהל ללא גבולות וחושב רק על עצמו, מנגד, זה לא ממש חשיבה רעה לנסות ולעשות לעצמנו טוב ונעים, גם עם העיניים אדומות מאוד מחוסר שעות שינה. בכל זאת, לא אנחנו המצאנו את החופשות ההזויות האלה שעוצרות לכולם את החיים, ומוציאות מאיזון… אז מתי החופשה הבאה? חנוכה?!

שרון מלטינסקי

אהלן,אז שמי שרון מלטינסקי בת 17 הילדה השלישית מבין חמישה האחים בבית. מהעיר נתניה היפה ואני תלמידת תיכון בבית ספר ריגלר. התחביב הגדול שלי הוא תיאטרון ומימשתי אותו בשנה האחרונה בסדנת נוער בבית ספר לתיאטרון ''בית צבי'' שברמת גן וכיום אני לומדת בנתניה ב''יצירתי''-חוג למשחק ותיאטרון, תהנו :)

Latest posts by שרון מלטינסקי (see all)

תגובות

תגובות

9 תגובות

  1. תותחית

    השב
  2. הפצצת סופסוף האמת הוצאה לאור לא אנחנו המשוגעים !! חחח מוכשרת שלי איזה מדהימה את = אני איתך מערכת החינוך בתכל'ס אשמה ;)

    השב
  3. שרון אהובה אני מקווה לכשתתגיסי לצבא החשיבה שלך תהא אחרת אני מקווה שאאריך ימים ליראות את הדור הזה שהחל לשתות ואייפון וכו' איך יגיבו בתור הורים . מאחלת שניזכה ליראות רק טוב אתם דור מצויין חכם אולי קצת מבולבל תמשיכי לכתוב זה מעניין תודה

    השב
  4. מוכשרתתתת שלי אין לי מילים

    השב
  5. ואיי באמת כישרון כול הכבוד לך באמת ,גם מילים יפות והכול ,כול הכבוד שרון !! מקווה שזה יגיע לאן שהו

    השב
  6. כל הכבוד לניסוח הטוב !!! מאוד נכון ויש בי הזדהות רבה .

    השב
  7. בדיוק!הוצאת את המילים של כל בני הנוער,כל הכבוד

    השב
  8. וואוו את צודקתת כל כך

    השב

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מאמרים נוספים