דלג על המודעה

מערכת החינוך בתכל’ס אשמה/ שרון מלטינסקי

אף אחד לא ממש שאל אותנו מהן שעות הלימוד המועדפות עלינו, וגם עודף החופשים מוציא אותנו קצת מאיזון – אז אחר-כך אתם מתפלאים למה אנחנו כמעט תמיד עייפים… היום נדבר על נושא שקשה לכולם , אבל במיוחד לבני נוער. המציאות מרגילה אותנו לזה ולא משאירה לנו ברירה. השינה כבר לא אותה שינה, אנחנו לא מבינים למה אנחנו לא מצליחים להירדם ואנחנו ממש, אבל ממש, לא מצליחים להתרגל לשעות המוקדמות האלה! היד כבר כואבת מלהחזיק את האייפון, כי אנחנו הרי מחפשים לעשות משהו שיעסיק אותנו עד שנרדם . חזרה לבית הספר מהחופש הגדול, ובכלל , עד שחזרנו והתרגלנו ל”מציאות הרעה” הזאתי של שיגרה, לקום כל בוקר בשבע בבוקר (במקרה הטוב אצלי, יש בני נוער שעושים את זה גם בשש) להסתכל על העינים האדומות והעיגולים השחורים, ולא להאמין שאנחנו, אשכרה, עושים את זה. קמים לבית הספר. למקום שהכי לא היינו רוצים להיות בו עכשיו, הרי ברור שעדיף לצאת ב-11 בלילה מהבית עד אור הבוקר ולישון בזריחה האמת היא, שאף אחד לא בדיוק שואל אותנו. זה המצב. או.קי, אז קיבלתי את זה שחזרנו לבית הספר, אבל למה ”ההתעללות” הזאת, למה להחזיר אותנו לבית הספר, להרגיל אותנו לשגרה ההזויה הזאת אחרי החופש ואחר-כך לשלוח אותנו שוב פעם לחופשות למיניהן? הרי מה קורה לנו בחופשות, בעצם , אנחנו מבטיחים לעצמנו שנעשה את המוטל עלינו, שזה עבודות המוטלות עלינו. בתכל’ס, אנחנו או שמבלים או שמנסים להרוויח ולחסוך כסף (אם, בכלל, מצאנו עבודה שהיא במקרה הטוב “קריעת תחת” עם שכר מינימום).  ואז, למי יש כוח לשבת על הטוסיק ובאמת להתחיל ללמוד?! הרי הרצון הטבעי שלנו הוא לצאת, לבלות, לשתות, לראות אנשים, לצחוק עם אנשים. לא באמת לשבת אחרי עבודה וללמוד! אנחנו פשוט רוצים למצות כל רגע מהחופש. וכן, החופשים האלה יוצרים...
אודות שרון מלטינסקי

אודות שרון מלטינסקי

אהלן, אז שמי שרון מלטינסקי. בת 17. הילדה השלישית מבין חמישה אחים בבית. תלמידת תיכון בבית ספר ריגלר בנתניה. התחביב הגדול שלי הוא תאטרון ומימשתי אותו בשנה האחרונה, בסדנת נוער בבית ספר לתאטרון ”בית צבי” ברמת גן וכיום אני לומדת בנתניה ב”יצירתי”-חוג למשחק ותאטרון. תיהנו...