ללא מילים

2
31
קבוצת הקטרגל יהלומי נתניה

שלומי ביטון ושחקני קבוצת הקטרגל, יהלומי נתניה, מאמינים שהשמיים הם הגבול. ולא, הם לא מתייחסים לעובדה שכולם חירשים וכבדי שמיעה, להפריע להם לנצח.

לראיון הזה הגעתי, אני חייבת להודות, עם לא מעט חששות. מעולם לא ראיינתי אדם חירש אילם. שלומי ביטון (27) הוא קפטן קבוצת הקט רגל “יהלומי נתניה”. שלומי, שהחליט לא לאפשר למגבלת השמיעה למנוע ממנו את אהבתו לספורט, מאמין שהשמיים הם הגבול. לראיון עם שלומי הצטרפה רוני, רעייתו, שסייעה לי בתרגום שפת הסימנים. הם סיפרו לי על ההתמודדות היום-יומית, ההשתלבות וההתמודדות עם חברה שומעת, האכזבה מעיריית נתניה ואי-השקעתה בקבוצה והצלחתו האישית של שלומי, שביחד עם הדוד שלו, איש העסקים אמיר דודאי, הצליחו להקים את הקבוצה מחדש – אחרי שזו הייתה על סף סגירה.

ספר על קבוצת “יהלומי נתניה”

“אנחנו קבוצה מעורבת של חרשים וכבדי שמיעה, יהודים וערבים. בספורט אין גזענות כולנו יחד, לכולנו חשוב לשמור על קיומה של הקבוצה והמטרה שלנו משותפת. השבוע התחיל סבב המשחקים ואין מאושר ממני לקחת חלק בליגה, זה לא מובן מאליו, תחשבי שאין לנו עזרה מאף גורם אנחנו לגמרי לבד במערכה”.

מה זאת אומרת אין לכם עזרה?

“כל הקבוצות בארץ משויכות לעמותות כאלה ואחרות, המשקיעות בהן מבחינה תקציבית ומבחינת תשתיות. אצלנו המצב אחרת לגמרי. אין אף אחד שלוקח אחריות על הקבוצה, ולכן היא עמדה בפני קריסה. אנחנו דואגים להוציא מכיסנו את הכסף לתחזוקת הקבוצה. תחשבי שיש כאלה שאין להם אפשרות כי הם לא עובדים. בניגוד לאנשים “רגילים”, לנו החרשים ובכלל בעלי המוגבלויות, לא פשוט למצוא עבודה. מראש מוותרים עלינו”.

“מוותרים עלינו” זו אמרה כואבת, זו באמת התחושה?

“זו התחושה. לצערי, היא לא תלושה מהמציאות. היא עובדה בשטח. חלק גדול מהשחקנים בקבוצה לא עובדים, כי מראש אנחנו נחשבים כלא מספיק טובים, אבל לצערי לזה כבר די התרגלנו – כמה שזה עצוב. עצוב בעיני עוד יותר שזה הגיע גם לספורט, שאמור להיות בשביל כולם, אבל בפועל זה לא”

תסביר

“כמו שאמרתי קודם, אין לנו תמיכה תקציבית משום גורם רשמי בעיר. אם דוד שלי, אמיר דודאי, לא היה נרתם לעזרתנו, “יהלומי נתניה” כבר הייתה מפורקת. אמיר יודע כמה זה חשוב לי ובכלל לכל אחד מהשחקנים בקבוצה. זה עולם שלם מבחינתנו, שיכולנו רק לחלום עליו ללא עזרתו. זה לא צריך להיות כך. אני באמת לא מבין למה לא מייעדים תקציב לקבוצה שלנו, אנחנו לגמרי ראויים”.

על זה אין עוררין. איפה אתם מתאמנים היום? כמה פעמים בשבוע?

“האימונים, עצמם, הם בדרך כלל פעם בשבוע. לפעמים לפני משחק גם פעמיים. אנחנו מתאמנים באולם של בית הספר נעמי שמר בנתניה. המשחקים עצמם מתקיימים, לרוב, באולם ביהוד. תחשבי מה זה אומר מבחינתנו לנסוע על חשבוננו ליהוד כל משחק”.

איך מקיימים משחק ומתקשרים עם שאר חברי הקבוצה ללא מילים?

“החוקים הם אותם חוקים, רק שבמקום משרוקית ודיבורים, ישנם דגלים וסימונים שונים. יש יתרון גדול בלשחק כדורגל כחרש: אתה מתמקד במשחק בכדור ובמטרה ולא מושפע מהרעשים של הקהל והסביבה. זה כדורגל שקט. אנחנו החרשים מבינים את אחד את השני והתקשורת בינינו היא מצוינת. הבעיה היא יותר התקשורת החיצונית”.

כקפטן הקבוצה מה אתה משדר לשחקנים בקבוצה?

“קודם כל, זה כבוד גדול בשבילי לשמש כקפטן. מבחינתי, זה הרבה מעבר לסרט על הזרוע. זה לעודד את השחקנים כל הזמן, לחזק אותם ואת עצמי ולא להרים ידיים. לשמור על עצמנו מאוחדים, כי רק ככה נוכל להמשיך להילחם על המשך קיומה של הקבוצה. אני מאמין בכל ליבי שבסוף נקבל את מה שמגיע לנו. קל מאוד להיכנע במצב שלנו: לפרוש זה הפתרון הקל. אני כקפטן, לא נותן לאף אחד מהשחקנים שהם גם חברים שלי מחוץ למגרש להגיע למקום הזה. הקבוצה בעבורנו היא לגמרי בילוי וזו עוד סיבה למה אסור לנו להישבר”.

מה הציפייה שלך להמשך? מה צריך להשתנות?

“קודם כל ובלי קשר לכדורגל, אני חושב שמה שחייב להשתנות זה היחס כלפי בעלי המוגבלויות בארץ והנגישות שעל-פי חוק, עד שנת 2020 חייבת להשתנות. אם זה מבחינת הספורט, אז שיספרו אותנו יתחשבו בנו ובצרכים שלנו ויעריכו אותנו קצת יותר. אני באמת לא חושב שאנחנו פחות טובים. לא הגיוני שלקבוצה המייצגת את נתניה בקהילת החרשים ,לא יהיה ציוד רפואי מינימלי, זה פשוט לא הגיוני”.

מה אתה מייחל לעצמך ומה אתה מקווה שיקרה, אם בעיריית נתניה יקראו את הכתבה?

“מבחינה אישית טוב לי מאוד איפה שאני. התחתנתי לפני חודש ואני מאושר. השלב הבא זה כמובן ילדים. מבחינת הכדורגל, הייתי רוצה שמישהו למעלה בעירייה, ינסה לחשוב מחוץ לקופסא וימנף אותנו למעלה, יהלומי נתניה הוקמה מחדש במטרה להישאר. חשוב לנו לייצג בכבוד את נתניה בכלל ואת קהילת החרשים בפרט”.

2 תגובות

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן