המייל האדום
הדר לוי חולמת לשחק כדורסל מקצועני באירופה. בינתיים, כקלעית מצטיינת ולמרות גילה הצעיר, היא מתמקדת ביעד הבא: זימון לנבחרת ישראל הבוגרת
היא רק בת 21 וכבר הספיקה, לשחק בקבוצות מובילות בארץ, להשתתף בטורנירים שונים באירופה ולקחת חלק בנבחרת ישראל, היום הדר לוי מחכה בקוצר רוח לזימון של הנבחרת רק הפעם בקטגוריית הבוגרות, וחולמת על אירופה.
הספק לא רע יש לך ביחס לגילך הצעיר
"האמת, שכשחושבים על זה אז כן. אני יחסית צעירה ובאמת שהספקתי הרבה, אבל אני רק בתחילת הדרך. אם אני מסתכלת על השאיפות שלי ועל הגשמת היעדים והחלומות שלי, אז יש עוד דרך ארוכה לפני".
מתי התחלת לשחק?
"התחלתי בגיל מאוד צעיר, בערך בגיל שש וקצת. גדלתי באבן יהודה ואפילו זכיתי להתאמן אצל המאמן רלף קליין ז"ל. אחרי הפירוק של אבן יהודה מבחינה תקציבית בעיקר, עברתי לרעננה, משם לפתח תקווה ולרמת חן (רמת גן). זהו לא מסלול רגיל לנער או נערה צעירים, אולם הוא מחויב מציאות כדי להצליח ולהגשים את חלומותיי בתחום"..
איך הגעת לנבחרת ישראל, או אולי נכון יותר לשאול, איך נבחרת ישראל הגיעה אליך?
"בכיתה ז' התחלתי את דרכי בנבחרת ישראל בטרום קדטיות, הכנה לקדטיות, כבר בכיתה ח' השתתפתי באליפות אירופה וזה נחשב גיל מאוד צעיר. זה היה די בלתי יאומן שבכתה ח' כבר קיבלתי הזדמנות לטוס עם הנבחרת, סימנו אותי כמתאימה והוכחתי את עצמי".
מה זה אומר בשבילך לקחת חלק בנבחרת ישראל?
"בגדול, זה כבוד ענק בשבילי והשראה מטורפת. מבחינה הישגית, זהו הישג ענק. לא כל ספורטאי מגיע למעמד הזה. אני רוצה להאמין שזה בזכות העבודה הקשה שלי והאהבה שלי למה שאני עושה. אני בחורה פטריוטית ממעלה ראשונה – כך שבשבילי להיות חלק מנבחרת ישראל, ללבוש את המדים בצבע הדגל ולשמוע את ההמנון המתנגן זה הרבה מעבר. ההתרגשות מכה בי בכל פעם מחדש. לא נגמלים מזה וגם אי-אפשר להתרגל לתחושת השליחות הזו נראה לי".
עד כמה את מחכה לזימון לנבחרת ישראל של הבוגרות?
"וואו, אני לא יכולה למצוא מילה שתגדיר את הציפייה שלי לזימון הזה. הייתי חלק מנבחרת ישראל בקבוצת הנערות וזה היה מדהים כמובן, אבל עכשיו, בגיל 21, אני כבר שייכת לבוגרות. שם, מן הסתם, יש שחקניות עם ותק, מוכשרות בטירוף. לא פשוט להגיע חדשה למקום כזה, כי ברור שחובת ההוכחה היא עלי. אני תמיד זוכרת, בכל שלב ושלב, שיכולה להיות טובה ממני. המקומות בנבחרת ספורים, ולכן אני עושה את כל מה שביכולתי כדי להיות ראויה לזימון".
אמרת שאת עושה כל שביכולתך, מה הכוונה?
"אם זה מבחינת הכושר הגופני, אני דואגת לשמור על רמת כושר גבוהה – כולל לא מעט אימוני כוח על מנת לשמור על הרמה המתאימה. גם בזמן פגרה, כבעצם אין לי אימונים ואני יכולה להרשות לעצמי להרפות, אני עושה בדיוק להיפך: נרשמתי לסטודיו בו אני עושה אימוני כוח, אני מרבה להתאמן ולשפר את הביצועים שלי בקליעה (קלעית). אני באמת מאמינה, שתמיד אפשר להשתפר. מבחינת התזונה אני גם מקפידה על אוכל נכון, בריא בעיקר, זמני ארוחות, שעות שינה ואפילו שבוע וחצי חופש לגוף פעם בשנה. יש לי אחריות ואני מודעת אליה. בהיבט המקצועי – קבוצתי, כקלעית אני מחויבת לזריקה ולמשחק קבוצתי. יש חשיבות רבה להבנה ולהיכרות של חברות הקבוצה, לאימונים המשותפים, לתרגילים, לטקטיקה ולאסטרטגיה בה בוחרים המאמנים. מכולם אני לומדת".
האם את לא מרגישה, לפעמים, שהקריירה שבחרת פוגעת לך קצת בחיי החברה?
"לא, חד משמעית לא. אני יודעת לשלב בין הדברים ואני חושבת שעד כה אני עושה את זה לא רע בכלל. זה נכון שצעירות בגילי יוצאות המון לבלות וגם אני יוצאת עם חברות. השוני הוא בתדירות. אם להיות כנה, זה אף פעם לא הפריע לי ולא זכור לי שמתישהו הרגשתי שאני רוצה לצאת יותר. הכדורסל ממלא אותי. אני נהנית ואוהבת את מה שאני עושה – אז ככה שכיף לי. ברור שגם לבלות זה חשוב, עם המשפחה ועם חברים, אבל הסוד הוא במינון נכון וסדר עדיפויות".
הזכרת משפחה, איך הם מקבלים את זה שאת בחרת בקריירה בתחום הספורט?
"זכיתי במשפחה מיוחדת, מפרגנת ותומכת ברמה אחרת. תביני עד כמה הם מיוחדים, שלכל משחק הם מגיעים לעודד אותי. אני מדברת על המשפחה המורחבת לא רק המצומצמת. ההורים שלי מדהימים: בכל טורניר שהשתתפתי בחוץ לארץ הם התלוו אלי, למרות שלא היו חייבים. אמא שלי יודעת איזה מאכל אני אוהבת לאכול אחרי משחק שניצחנו, או מה אני מעדיפה לאכול אחרי הפסד. הם כל-כך איתי בכל הדבר הזה, שזה מעל ומעבר למה שיכולתי לחלום ולייחל".
אם כבר נגעת בחלומות, מה החלום שלך?
"מבחינה מקצועית, מלבד הרצון לקבל זימון לנבחרת ישראל של הבוגרות, הייתי מן הסתם רוצה לזכות איתן באליפות. אבל אם להיות כנה, החלום הכי גדול שלי, למרות שעכשיו זה עוד קצת רחוק, זה לשחק כדורסל מקצועני באירופה. אני לגמרי מכוונת לשם".
עדיין לא עשיתם לנו לייק לעמוד הפייסבוק החדש שלנו? זה הזמן נתניה און ליין – ksn מבית נתניה און ליין
