דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים
נתניה – נבחרו נציגי ונציגות ישראל לקראת אליפות העולם במחול

נתניה – נבחרו נציגי ונציגות ישראל לקראת אליפות העולם במחול

קשה היה להסתיר את התרגשותה של הרקדנית אנה ארונוב, בשעה שהנחתה את המבחן הבינלאומי לבחירת נציגי ונציגות מדינת ישראל לקראת אליפות העולם במחול (Dwc) שהתקיים בהיכל התרבות נתניה. זו הייתה הפעם הראשונה בה התקיימו המבחנים בישראל. צוות השיפוט הבינלאומי שהגיע מבעוד מועד התמקם, מצלמות הטלוויזיה אשר שידרו את האירוע הראשון מסוגו בארץ הופעלו והאות ניתן: למעלה מאלף רקדנים ורקדניות, מכל רחבי הארץ, עלו בזה אחר זו על הבמה והציגו את יכולותיהם המקצועיות. ההחלטה על קיום תחרויות הקדם בישראל התקבלה לאחר עבודה קשה ומאומצת של לימור רוז, מנהלת בית הספר לאומנויות הבמה – נתניה, בשיתוף פעולה הדוק עם אנשי היכל התרבות. על השופטים הבינלאומיים הוטלה משימה מורכבת: גם לבחור שלושה סולנים מכל קטגוריית גיל וגם לבחור שלוש קבוצות מכל קטגוריית גיל בשלושה תחומים: בלט קלאסי, מודרני והיפ-הופ. לא רק זכייה בשלושת המקומות הראשונים עמדה על הפרק, אלא גם השגת מינימום של 70 נקודות כדי שהרקדנים הזוכים יוכלו לייצג את ישראל באליפות העולם שתתקיים השנה בגרמניה. בשיחה עם נתניה און ליין הרחיב ג’ון גרינשו, יו”ר התחרות, קצת אחרי שהודה לשופטים הבינלאומיים שהגיעו מאנגליה, מגרמניה ומרומניה. “התרשמנו מאד מרמת הביצוע של הרקדנים מישראל ואנו צופים לחלקם זכייה בתחרות העולמית. התחרות העולמית מתארחת בכל שנה במדינה אחרת. השנה בגרמניה ובשנה שאחריה בברצלונה. אנו נשמח מאד להתארח בעיר נתניה עד שנת 2022”. “אירוע מסוג זה, המתקיים לראשונה בישראל, הוא נדבך חשוב מאוד בקידום עולם הריקוד הישראלי בכלל. אנו שמחים, שהפריחה התרבותית, שבהחלט משפיעה על מפת המחול הישראלית, התחילה אצלנו, בעיר נתניה”, ציין בני אפרים, מנכ”ל היכל התרבות. הפריחה התרבותית התבטאה, גם, בהצלחתם של הנבחנים והנבחנות מהעיר נתניה. ברשימת הזוכים אשר התחרו בשם בית הספר לאומנויות הבמה של לימור רוז, בתחרות שכאמור תתקיים השנה בגרמניה...
נושמת היפ הופ

נושמת היפ הופ

גילוי נאות: אור לביא (23) היא חברת ילדות שלי – כאן בנתניה. אומרים, שלכל רקדן יש חלום למצוא בית, להתארגן על איזו פינה חמימה שתספק לו חופש יצירתי, גב כלכלי וסיפוק אדיר. כיום, אור אמנם בעלת סטודיו לריקוד משלה, אבל בעיני רוחי היא תמיד תישאר הילדה עם הקוקו הגבוה, המתוח, זה שמתנפנף עם כל תנועת ריקוד שסחפה אחריה אינספור מבטים בבית הספר. נשאלת השאלה, מה החזיר בשנים האחרונות את סצנת ההיפ-הופ לאור הזרקורים: האם זו הבשלות של הז’אנר או הפתיחות המחודשת כלפיו? התשובה היא, אם כן, השינוי התדמיתי שעבר. אם בעבר רקדני היפ-הופ התאמצו להציג את עצמם כגנגסטרים קשוחים ומגניבים עם בגדים שגדולים עליהם בכמה מידות, ניכר לראות שהיום הם כבר פשוטים: כובע, ג’ינס קרוע, חולצה משובצת או טי-שרט, קלילים וזורמים. “מוזיקת ההיפ-הופ יושבת חזק ברמקולים של כל מסיבה, חנות או אייפון בארץ”, מספרת אור וממשיכה: “אין מה לעשות, זה הכי קרוב חיים שלנו. שירי המיינסטרים מתנגנים בכל מקום: בטלוויזיה, בפרסומות… זה כיף ומשחרר. יש בסגנון הזה משהו שאתה מביא איתו את עצמך, הרבה יותר מבלט או מג’אז. נכון, לומדים תנועות, אבל כל אחד מבצע את זה אחרת לגמרי, לפי הוייב שלו, לפי איך שעבר עליו היום. יש משהו מדהים עוד יותר בזה שעושים את זה אחיד, כולם ביחד. זה כוח”. השנה הגשמת חלום והקמת את הבייבי שלך – הסטודיו. “נכון. כל חיי רקדתי והייתה לי אהבה גדולה לריקוד, אבל אף פעם לא חשבתי שאתעסק בזה באמת. דברים התגלגלו. אמא שלי לקחה אותי לחוג בלט בגיל ארבע, קנתה לי את כל הציוד: בגד גוף, נעלי בלט… נשמע קלישאתי, אבל התאהבתי בזה. אני זוכרת שהייתי חוזרת הביתה, מושיבה את אחי ואומרת לו “תעשה פלקס… פוינט…”. עם השנים הרחבתי את הידע...