דלג על המודעה
התובנות של מירב טנגש יצחק

התובנות של מירב טנגש יצחק

“‘מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחוכמה עשית…’ כמה יופי יש לנו בעולם, למה אנחנו לא יודעים להעריך את זה? ישבתי דוממת, חשבתי וחשבתי. באתי לדבר איתך, אלוקים. כולם שואלים אותי מה אני רוצה, גם אני שואלת. כולם מתעסקים בזה שהוא לא שותה, לא מעשן ויוצא לעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. גם אני מעולם לא מצאתי נחמה באלכוהול או בניקוטין או בכל סוג אחר של סם ממכר. הסם היחיד שלי היה זעקה ותפילה אליך… הפכתי להיות האישה הקטנה שרצה אחרי הילדים וביד השנייה אוחזת במגב ובסחבה, כמו שלימדו אותי לעשות בכל שנות נעוריי…״, זהו ציטוט מתוך הספר “תובנות” של מירב טגנש יצחק, אם לשניים ותושבת העיר נתניה, המוציאה בימים אלה את ספר ביכוריה. בראיון לנתניה און ליין היא מספרת על התהליך ועל התובנות שהיא העלתה על הכתב. מה הביא אותך לכתוב ספר, בו הסיפור – מעבר לכך שהוא מבוסס על מקרה אמיתי – חושף אותך? “עליתי לארץ בגיל שנתיים מאתיופיה. כבר מגיל קטן נחשבתי ל’מורדת’, כי ראיתי דברים לא הוגנים כלפי נשים במשפחה וזה משהו שהאיר את עיניי. לא שתקתי. תמיד הערתי כשמשהו לא היה נראה לי. כשהתחתנתי הסבירו לי שאישה צריכה להיות במטבח, לקבל את הבעל בצורה מסוימת ועוד כל מיני דברים שהפריעו לי אישית. כמובן, שזה יצר בעיות בתוך הנישואים… כשרציתי להתגרש המשפחה שלי יצאה נגדי, כמובן שבסופו של דבר התגרשתי, אבל המשפחה נידתה אותי. הספר נכתב לאחר תקופה לא פשוטה שעברתי וממנה צמחתי. הוא מדבר על הקושי של ההורים בכל הנוגע לגירושין וההתערבות הבלתי פוסקת מצדם במהלך הנישואין. יש בי הרצון לפקוח את העיניים של ההורים, הם צריכים לדעת שהמציאות שאנו נמצאים בה כיום שונה מאד מפעם, ממה שהם מכירים. זה לא שווה את זה, להרחיק...