דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים

גמישות יתר (מחשבתית)

*אין בכוונת פוסט זה לפגוע בחובבי התעמלות אמנותית ו\או יוצאי חבר העמים באשר הם. כמה מחבריי, מעמיתיי למקצוע ומשכניי המקסימים ביותר הינם יוצאי מדינות חבר העמים ואני אוהבת אותם מאוד… התנצלות זו מיותרת לחלוטין. רובם ככולם לא יקראו את הפוסט הזה כי הם עדיין בהאנג אובר מחגיגות הסילבסטר. סתם… לפני כמה חודשים צפיתי באימון של נבחרת התעמלות אמנותית לילדות, בזמן שבתי משתתפת בחוג אחר באותו מתנ”ס. אף פעם לא הבנתי את הקטע של הספורט הזה. כמה קומבינציות כבר אפשר לעשות עם כדור, חישוק, סרט ובגד גוף מלא בנצנצים? ובכל זאת, ישבתי (כבר מצב נדיר ומבורך) מעבירה את הזמן בכיף. זה החזיק מעמד רק כמה דקות. מתישהו מוחי הסורר והגדוש פעילות החל לרוץ (האיבר היחיד שרץ אצלי אגב) ולייצר שלל מחשבות מיותרות ובלתי פרודוקטיביות בעליל. זה הלך בערך ככה: איזה מסכנות הילדות האלה… במקום ללכת הביתה אחרי בית ספר, הן תקועות פה באימונים עד הערב… דוחפים אותן ודוחפים אותן… וזה גם הורס את הגוף… והלחצים… אין להן בכלל ילדות… והמאמנות עם המבטא הרוסי, כאלה קשוחות, אמא’לה… אז הילדה לא הצליחה לאזן כדור על החלל האפידורלי שבין חוליה L4 לחוליה L5.  לא לכעוס. לאט לאט. בסוף היא תצליח. איזה מזל יש לבנות שלי. אני בסדר גמור. אני מבינה מה ילדים צריכים. להגיע הביתה אחרי בית ספר. לנוח. לאכול אוכל ביתי. זמן לעצמם. יופי. עופי על עצמך לכמה רגעים. מגיע לך. (חיישני ה”את מרמה את עצמך” מתחילים לפעול. חשש קל עולה בקרבי. מתחילה לזוע בכסא בחוסר נוחות) לנוח? את יכולה לקרוא לזה “לנוח” אבל מקובל לקרוא לשעות מול הטלוויזיה במונח אחר. “להירקב” למשל. (מרגישה את הדופק קצת עולה)  אוכל ביתי?  את יכולה לקרוא לזה “אוכל ביתי” אבל מדוייק יותר יהיה לציין שמדובר בקוסקוס...