דלג על המודעה
קול צף מחפש כיוון

קול צף מחפש כיוון

השבוע החלטתי סוף-סוף למי אצביע בבחירות הקרובות. וזה לא היה טריוויאלי. לא בגלל שאיבדתי תקווה או בגלל חוסר אמונה בפוליטיקאים. אני אדם תמים ואופטימי מטבעי. אבל אני פשוט קול צף. הנה הוצאתי את זה. במשך שנים די התבאסתי מזה שאני חלק מאותה קבוצה לא סקסית בעליל של “קולות צפים”. עלים נידפים ברוח. נחום תקומים. מחליפים דעות כמו גרביים. מזגזגים. הרבה יותר מגניב להיות בעל זהות פוליטית מגובשת וברורה. תמיד רציתי להיות כזאת. אדם נחוש ונחרץ. לכל שאלה תשובה. וזה לגמרי לא משנה אם אתה מדקלם את המניפסט הקומוניסטי או שר את שתי גדות לירדן. העיקר שיש לך את הלהט הזה בעיניים והאמונה בצדקת הדרך. בטחון עצמי זה סקסי. ולי אין את הלהט הזה בנושאים פוליטיים. אני פשוט טיפוס אמהי, שמגלה אמפטיה כלפי כל גווני הקשת הפוליטית. כמעט. גבולות הגזרה שלי הם גזענות משיחית מצד אחד, והזייה אובדנית מצד שני. וכמובן שאני אלרגית למפלגות שמטפחות תחושת קורבנות וקיפוח. אבל אני באמת יכולה להזדהות בו זמנית עם מספר מפלגות שונות הסותרות זו את זו. מה זה אומר עליי? מה זה אומר עליי, שדיאלוג פוליטי פנימי שלי עם עצמי, בזמן שאני צופה בתשדירי בחירות (תחביב סוטה שלי) בנוי מהתבנית החוזרת: “פחחח… אבל בעצם… ” ואני אדגים: פחחח… בחיים אני לא אצביע לחנון הזה. הוא הכי קלישאתי שיש. אבל בעצם… אני מההייטק, אני מרגישה ממש בנח עם אנשים מהסוג שלו. פחחח… ביבי, תתחיל לספור את הימים, It’s the final countdown ,אבל בעצם… המצב מסובך, דברים שרואים משם לא רואים מכאן פחחח… אבא מסתכל עלינו מלמעלה, נו באמת, תחסכו מאיתנו את העלבון. אבל בעצם… אבל בעצם…. אבל בעצם… מצטערת, לא מצליחה, אין פה שום אבל בעצם ;-) אם בתשדיר בחירות מראים גברים עם קסדות צהובות’ באתר...