דלג על המודעה
די לצביעות

די לצביעות

  את טור הבכורה שלי אני רוצה להקדיש לנבחרת הג’ודו אשר נטלה חלק בסופ”ש האחרון בגראנד סלאם באבו דאבי. זו הפעם הראשונה שמשלחת ישראלית השתתפה בטורניר הג’ודו הזה, לאחר שיו”ר איגוד הג’ודו הבינלאומי, מריוס וייזר, הורה למארגנים לתת ויזות כניסה לכל המדינות. משלחת מצומצמת מטעם של ישראל שכללה רק שמונה ספורטאים יצאה לתחרות הזו, רק כאשר הם הגיעו הוסבר ליו”ר האיגוד, משה פונטי, על ידי השלטונות המקומיים, כי על הנבחרת יהיה להתחרות ללא דגל וללא כיתוב ישראל מטעמים ביטחוניים. יו”ר האיגוד, בהחלטה נכונה לדעתי, קיבל את דברי המקומיים וכך הספורטאים שלנו נטלו חלק בתחרות הזו, כאשר ברור מסביב שכולם יודעים מאיפה הם ולעומת הטורניר שנערך מוקדם יותר השנה במרוקו, הקהל לא קילל ולא שרק בוז לספורטאים שלנו. ירדן ג’רבי ושגיא מוקי, שניהם אגב תושבי העיר נתניה, הצליחו להשיג את מדליית הארד בתחרות היוקרתית ועלו לקבל אותן ללא דגל ישראל בתקרת האולם, עד כאן הייתה ההקדמה שלי. מרגע הזכייה ואני יכול לקרוא לזה רגע, כי ירדן ושגיא זכו במדליות בהפרש של כרבע שעה האחת מהשני, קודם ירדן ואחריה שגיא. הרשתות החברתיות בארץ התמלאו בדברי ביקורת קשים נגד הספורטאים שלנו שזה עתה זכו במדליות, הפריע לי עד מאוד כאשר חלק מאותם מעבירי ביקורת היו עיתונאים. היום, כל-כך קל להתחבא מאחורי המקלדת ולהעביר ביקורת ולפרסם דברי “חוכמה”, בלי לשים את עצמנו במקרה הזה – במקומם של ספורטאים המשקיעים בתחום שהם אוהבים שני עשורים מחייהם – מאז שהם היו ילדים. הכי קל לכתוב בפייסבוק: “מבחינתי הם בכלל לא ייצגו את ישראל, אלא רק את עצמם” ועוד בסגנון הזה. לפחות 90% מהאנשים שהיו מגיעים למצב כזה, היו בוחרים להתחרות, כדי להשיג נקודות דירוג נוספות לקראת המשחקים האולימפיים בריו. הרי ברור לכולם, שאם ירדן ושגיא או...