עיריית נתניה הגישה עתירה להפחתת הארנונה

עיריית נתניה הגישה ביום חמישי השבוע עתירה לבג"צ נגד שר הפנים ושר האוצר, זאת לאחר שנדחתה בקשתה להפחתת הארנונה.

בחודש יוני 2017 ביקשה עיריית נתניה אישור חריג לצו הארנונה העירוני. באישור חריג התבקשו שתי בקשות עיקריות – הפחתת תעריף הארנונה לסיווג 212 מגורים באזור 1 ב- 3%, והעלאת תעריפי הארנונה בסיווג משרדים שירותים ומסחר לעסקים ששטחם מעל 1000 מ"ר וכן לעסקים גדולים ששטחם מעל 15,000 מ"ר (דוגמת איקאה), ב- 7.5% באופן מדורג.

בעיריית נתניה ציינו, כי תעריף הארנונה למגורים באזור 1 גבוה באופן יחסי לרשויות מקומיות דומות, ולכן היה צורך להפחיתו. מדובר בפעימה השנייה בהפחתה, פעימה אחת כבר נעשתה בשנת 2016. ההפחתה המבוקשת במגורים אמורה להפחית בתקציב העירוני סכום של כ- 4.5 מלש"ח.

לעומת זאת, הוסיפו בעירייה, תעריף הארנונה בסיווג משרדים שירותים ומסחר לשטחים שמעל 1000 מ"ר הוא תעריף נמוך באופן יחסי לרשויות מקומיות דומות, ולכן היה צורך להעלותו. גם כאן מדובר בפעימה שנייה להעלאה שכבר בוצעה בשנת 2016. ההעלאה המבוקשת אמורה להוסיף לתקציב העירוני סכום של כ- 2.5 מלש"ח, לכן בכל מקרה ישאר התקציב העירוני בחסר של כ- 2 מלש"ח מן המהלך, אילו היה מאושר על ידי השרים.

למרות זאת בקשת העירייה נדחתה ובעיריית נתניה טענו בעתירה, כי משרד הפנים אינו מאפשר מימון של הפחתת ארנונה למגורים בהעלאת ארנונה לעסקים, ועל פי המודל הקיים במשד הפנים, תעריף הארנונה למשרדים שירותים ומסחר אינו נמוך ואין הצדקה להעלאתו.

בדיקה שנערכה במשרד הפנים על פי המודל אינה לוקחת בחשבון את הפערים הגדולים הקיימים בצו הארנונה בין תעריפי הארנונה לעסקים קטנים, שהם גבוהים ביותר, לבין תעריפי הארנונה לעסקים גדולים, שהם נמוכים ביותר. הממוצע הוא אמנם ממוצע סביר, אולם אחת מן הטענות בעתירה היא, כי אין מקום לעריכת ממוצע, אלא יש להתייחס לארנונה הנמוכה לגבי עסקים בשטחים גדולים, ולאפשר לעירייה להעלותם.

עוד נטען בעתירה, כי על פי המודל הקיים במשרד הפנים הושוותה העיר נתניה לרשויות אחרות הן על בסיס של סוציו אקונומי דומה, והן על בסיס פריפריאלי (מרחק מן העיר הגדולה) דומה. בעתירה נטען כי מדובר בהשוואה מופרכת. העיר נתניה מושווית, על פי מודל משרד הפנים, לרשויות כגון: אבו גוש, אליכין, בית אריה, ביתר עילית, ג'לג'וליה, גזר, מודיעין עילית, מטה בנימין, ערערה, קדומים, קלנסווה, אלקנה, באר יעקב, בני שמעון, לכיש מבואות החרמון וכיו"ב רשויות שאין כל מכנה משותף בינן לבין העיר נתניה, לבד מהשתייכות לאותו אשכול סוציו אקונומי או מרחק מעיר גדולה סמוכה.

בנוסף טענה העירייה בעתירתה, כי ביסוס החלטת השרים על השוואת תעריפי הארנונה לעסקים בנתניה לתעריפי הארנונה בעסקים ברשויות שחלקן נמנו לעיל, הינו ביסוס בלתי סביר, וכי יש לערוך השוואה אך ורק לרשויות מקומיות דומות במס' מאפיינים, כגון חולון, פתח תקווה, אשדוד, רחובות ועוד מס' רשויות מקומיות שאליהן סביר להשוות את נתוני הארנונה של העיר נתניה.

ההשוואה לרשויות מקומיות שאינן דומות, וכמו כן ההתעלמות ממדרגות המס הקיצוניות הקיימות בצו המיסים העירוני בנתניה, הביאה לתוצאה בלתי סבירה של החלטת השרים, אשר החליטו לא לאפשר לעירייה להעלות את הארנונה לעסקים גדולים.

תעריף הארנונה המוטל על חנות איקאה בנתניה (שהיא אחד מ- 3 העסקים שגודלם מעל 15,000 מ"ר) הוא 75.96 ש"ח למ"ר. בחנות איקיאה בראשון לציון תעריף הארנונה הוא 278 ש"ח למ"ר, ובחנות איקאה בקריית אתא תעריף הארנונה למ"ר הוא 176 ש"ח למ"ר. נראה כי בפערים כה מהותיים בתעריפי הארנונה, יש מקום לאפשר לעירייה להעלות את תעריף הארנונה לחנות איקאה ולשאר העסקים הגדולים בסך הכל ב- 7.5%, מה שיאפשר לה גם להפחית מעט מתעריף הארנונה הגבוה באזור 1 מבלי שתקציב העירייה ייפגע באופן קיצוני.

עיריית נתניה ביקשה בעתירתה לאשר את הפחתת הארנונה וטענה בנוסף, כי "הבקשה לאישור חריג, שהגישה עיריית נתניה לשרי הפנים והאוצר הינה בקשה, שכל תכליתה תיקון עיוותים היסטוריים הקיימים בצו הארנונה העירוני של עיריית נתניה, ממש כפי שהם קיימים בצווי ארנונה אחרים".