נתנייתים סבירים ובינוניים לראשונה נחשפים

ג'ניה אלבוים (26), הוא האיש העומד מאחורי דף הפייסבוק הכי נתנייתי שיש "נתנייתים סבירים ובינוניים". בראיון ראשון הוא מדבר "בויה", על דעות קדומות, קווים אדומים, מעשים טובים וגם על אבי "רדיו" אחד. ראיון מיוחד לנתניה און ליין

מאת אפרת בבא

כאשר ג'ניה אלבוים הגה את הרעיון לפתוח דף פייסבוק בשם "נתנייתים סבירים ובינוניים", הוא לא האמין שאחרי שמונה חודשי פעילות, הדף הכי נתנייתי שיש יזכה לעשרות אלפי לייקים וממוצע של 80,000 צופים בשבוע.

אלבוים (26) גדל והתחנך בנתניה. ליתר דיוק, במרכז העיר נתניה. מגיל צעיר ממש נחשף למה שהוא מכנה התרבות והעגה (סלנג), שרק נתנייתים אמיתיים מכירים. הוא מדבר על האנשים המיוחדים שיש כאן, האוכל המקומי שכולנו מכירים והשפה הייחודית שהתפתחה לה בין קו החוף לכיכר העצמאות.

אז איך בעצם הכל התחיל?
"לי ולחברים הקרובים שלי הייתה קבוצת ווטס-אפ על דברים שקורים או קשורים לנתניה. היינו מעלים תמונות מצחיקות, כמו בכל הקבוצות שיש היום בין חברים, רק של דברים שקשורים לעיר. יום אחד, אני לא זוכר מתי בדיוק, אבל זה היה לקראת ראש השנה האחרון, עלה בי הרעיון להעביר את הקבוצה לפייסבוק ככה סתם, בשביל החברים. בדיוק באותה תקופה נפתחוו כל מיני קבוצות של אמני עיל מתנשאים כאלה. החלטתי, כתגובה, לקרוא לזה "נתנייתיים סבירים ובינוניים". הרעיון המקורי היה, באמת, להקים קבוצה של חברים – אבל – בתוך עשרה ימים עמדנו על מעל 1,000 לייקים ואין ספור תגובות".

כמי שעוקבת אחרי העמוד, הייתי בטוחה שהמקים שלו הוא טריפולי עם מבטא כבד…
"אז זהו שלא. חייב סוויץ' בעלילה, לא?! תראי, אני מנתניה. גדלתי כאן. יש לי המון חברי ילדות ממוצא טריפוליטאי ושמעתי את זה המון. שני החברים הכי טובים שלי, שהם גם השותפים שלי להקמת העמוד, לתכנים ולניהול- יהודה בלולו ובן פרנס, אחראים לא מעט על הטמעת השפה. אני מסתובב בעיר המון מילדות ונחשפתי מגיל צעיר לשפה הנתנייתית ולהגיגים שלה – כך ש"בויה" וכאלה זו נתנייתית ולא טריפוליטאית. בסופו של דבר זה לא משנה מאיזו ארץ הגעת או מהיכן השורשים שלך, אלא איפה גדלת ועם מי הסתובבת, זה מה שמשפיע עלייך".

האמת, הטמעת השפה הנתנייתית בארץ כולה זוכה בעשור האחרון לעדנה. הרבה בזכות התוכנית "ארץ נהדרת", בה כוכביה הראשיים וכן הכותבים הבולטים בני העיר נתניה וחלקם עדיין מתגורר בה. דמויות רבות בתוכנית מבוססות על קווי אופי של אנשים מנתניה. מילים שבעבר ייחדו אך ורק את הנתנייתים, הפכו לסטנדרט בעגה הארצי.

נחזור לדף "נתנייתים בינוניים וסבירים". לא התמונות שמופיעות בדפים הן אלה שעושים את הקטעים מצחיקים, אלא הטקסטים המצורפים אליהם. נתניה נחלקת לשניים: הנתנייתים, אלה שגדלו בעיר מכירים את העגה את הרכילויות ואת הסיפורים, והמתיישבים החדשים שלא מכירים ולא בטוח שהג'יי. פי. אס שלהם יידע לכוון אותם לכיכר טריפולי לדוגמא.

מאיפה מגיעים כל הרעיונות לפוסטים ולתמונות המצחיקות?
"מדובר בשיתוף פעולה שלי, של בן ושל יהודה. זה בדרך כלל קורה בבוקר. איך שאנחנו מתעוררים, אנחנו מתחילים להריץ תמונות קורעות בינינו בווטס-אפ. חוץ מזה גם למדתי קופיריטינג – כך שאני מייצר הרבה דברים בעצמי. לוקח תמונה ומלביש עליה כיתוב מצחיק וכאלה. את רוב הפוסטים, אנחנו בכלל מקבלים מהגולשים שלנו, שהם חלק מאוד גדול בהצלחה של העמוד. זה כבר הגיע למצב שאני מקבל יותר מ-60 הודעות פרטיות ביום. כותבים לנו על הכל. אם למישהו אבד תוכי או שחייב למצוא דירה בדחיפות. אני כבר יודע איזה פוסט כדאי להעלות, מה יצחיק ומה יעניין את הגולשים שלנו".

יש לכם קווים אדומים? דברים שלא תעלו?
"קודם כל, אם כבר העלינו משהו וקיבלנו תגובות מאנשים שזה פוגע במישהו, אנחנו מיד מורידים. נתניה זאת כמו משפחה אחת גדולה. קרה כבר לא פעם, שקיבלנו הודעות כמו בבקשה תורידו, זה בן דוד שלי וכאלה, מיד נוריד. היו הרבה שאמרו לנו בהתחלה שהתמונות של אבי רדיו פוגעות, אבל זה לא שנכנסנו למרחב הפרטי שלו וצילמנו בסתר. הוא איש שכולנו מכירים ורואים אותו יום-יום. הוא חלק מהסמלים של העיר. בכל אופן, מלכתחילה, לא נשים משהו שיכול לפגוע במישהו, מעבר לבדיחה, או שיש לזה אופי מיני או כל מה שקשור לילדים קטנים. והכי הכי חשוב, לא נשים לעולם משהו שיכול להוציא את העיר בקטע לא טוב או מעליב, כי למרות כל הדאחקות והצחוקים, אנחנו הכי אוהבים את נתניה ואנחנו יותר צוחקים איתה מאשר עליה…".

עם כל האהבה לעיר, אתם לא מפחדים שאנשים יתפסו את זה קצת אחרת ממה שאתם חושבים?
"תראי, בסופו של דבר זה עושה את העבודה. יש לנו עוקבים מכל הארץ וגם מהעולם, כאלה שגרו פעם בנתניה. הם יוצרים איתנו קשר וממש מתרגשים לראות את כל הדברים שאנחנו מעלים. חוץ מנוסטלגיה להרבה אנשים, זה גם מאחד את האנשים באהבה לעיר. מעבר לכל הדאחקות על האנשים, אנחנו גם הרבה פעמים מתאחדים כולנו למטרה משותפת כמו לאיתור נעדרים או לתרומה לקהילה".

תרומה לקהילה? פרט ונמק
"בגלל החשיפה הענקית שאנחנו מקבלים, פנו אלינו לא פעם בעלי עסק עם רצון לתרום. אחרי שקיבלנו כמה פניות, החלטנו שאפשר באמת לעשות עם זה משהו קצת יותר מועיל מלטחון סתם מלא מגשי פיצות. אחרי סיעור מוחות קטן של השותפים, פנינו לטירת הילד בעיר והחלטנו לקיים שם הפנינג לילדים בחנוכה לכבוד החג. פנינו בהודעות פרטיות לבעלי עסקים בעיר וקיבלנו כל כך הרבה תרומות ורצון טוב מבעלי העסקים בעיר, שהסכימו לתרום בלי לקבל חשיפה בכלל. בסופו של דבר הגענו לאירוע עם יותר ממאה מגשי פיצה, תקליטן, הפעלות לילדים, סוכר מתוק, ואפל בלגי ואפילו לוחמי האש של כיבוי אש נתניה שנרתמו לאירוע והגיעו עם כבאית במיוחד בשביל הילדים. אני זוכר שעמדנו מהצד וצפינו במה שקורה. אמרנו לעצמנו: איזה דבר ענק יצא לנו מבלי בכלל להתכוון. זה התחיל מדבר כל-כך קטן ובסופו של דבר שימח כל כך הרבה ילדים".

אחת הבעיות המרכזיות בעיר, שלפחות מבחינת הצעירים זו כמעט עיר שינה. איך ניתן לשנות זאת ולהחזיר את החיים למרכז?
"אתחיל מהסוף. אני מת על העיר הזאת. הרבה חברים ומכרים שלי עזבו את העיר. אני נשארתי! לא סתם נשארתי, אלא אני עדיין חי במרכז העיר. אנחנו מריצים עכשיו את מסיבת הרחוב הראשונה של העיר, כי הגיע הזמן שתהיה אחת כזאת. הכל בשיתוף פעולה עם העירייה. אני נפגש גם הרבה עם מאריטו קבדה, מנהלת מיזם הגג המקום לצעירים, כדי לבדוק איזה שיתוף פעולה אפשר לעשות ביחד. הכי מרגיז אותי זה אנשים עם דעות קדומות על העיר. הסטיגמות שיש לאנשים על נתניה לא, באמת, מבוססות על משהו. אחרי מה שקרה בפתח תקווה, ישר אנשים השוו את נתניה אליה וזה כל-כך לא נכון. זה ממש מעצבן".

אם היית יכול, מה היית ממליץ לראש העירייה לעשות?
"ראש העירייה שלנו היא אש, אבל היא חייבת להפסיק עם כל הכיכרות האלה, אירועי כיף חד פעמיים ואירועי כיף המיועדים רק לאנשים בני 60 ומעלה. יש פה גם צעירים ורובם בורחים ועוזבים את העיר, גם אלה שבאים מרחבי הארץ כדי ללמוד כאן, לא נוטים להישאר איתנו, זה בשבילם כמו תחנת מעבר כזאת וחבל. צעירים והרבה. הם העתיד של העיר וזה מה שצריך"

סתם מתוך סקרנות, מה גרם לך להחליט להיחשף דווקא עכשיו, כמי שעומד מאחורי "נתנייתים בינוניים וסבירים"?
"אנשים קרובים כבר יודעים, פחות או יותר, מי עומד מאחורי העמוד, אבל אנחנו מקבלים מדי יום מלא הודעות המבקשות לדעת מי אנחנו. אנשים סקרניים, אז אם כבר נחשפים, החלטנו לעשות זאת כמו שצריך. ככה אנחנו חושפים מי אנחנו ובמה אנחנו מאמינים".