על החיים ועל המוות

0
158
איסק דיבינסקי ז"ל

גם אני חוויתי חוויה מטלטלת. סבא שלי האהוב אושפז בבית חולים בעקבות אירוע מוחי. אחרי חודש נפטר. זה כואב. זה מטלטל, אבל אפשר גם ללמוד מזה הרבה.

זאת תקופה אינטנסיבית בטירוף! תנועת הכוכבים לא עושה לנו חיים קלים ומעבירה אותנו דרך מאד לא פשוטה. הנה כמה דוגמאות לחוויות של אנשים מהתקופה האחרונה:

  • מוות– כמעט כל אדם שפגשתי בתקופה האחרונה איבד מישהו בחייו.
  • אלימות– אנשים מספרים על חוויות אלימות- כקורבנות וכתוקפים.
  • איבוד השפיות-חוויות של אובדן, טירוף חושים, איבוד שליטה, תנודות רגשיות קיצוניות.
  • דיכאון– עצב שכבר אין אפשרות לבטא אותו. תחושה של ויתור על החיים.
  • מחלות– וכאבים פיזיים משתקים, כאלה שמונעים את האפשרות להיות בעשייה.
  • מחסור– בכסף, באוכל, באהבה עצמית ובאהבה לסביבה…

אוף כמה שזה כואב, כמה שזה מכעיס, לראות את כל זה, לעבור דרך זה…

אחזור לסבי. גם אני חוויתי בחודשים האחרונים חוויה מטלטלת מאד שהביאה איתה לא מעט כאב והתמודדויות מורכבות. סבא שלי, היקר והאהוב, הגיע לבית חולים אחרי אירוע מוחי, שכב שם חודש, מונשם וללא הכרה ולאחר חודש ימים הוא נפטר. ביום שבת. צדיק אמיתי.

מצאתי את עצמי מתרוצצת בין הבית, לפגישות, לטיפול בילד, לבית החולים, לסבתא שלי ואז לבית הקברות… אחת התקופות המתישות, העמוסות והכואבות בחיי. עלו שם כל-כך הרבה פחדים- על סבתא שלי- איך היא תסתדר, על המשפחה שלי- שהיא מתפרקת, על בן הזוג שלי והילד שלי- המוות הזה הפחיד אותי ממש, הזכיר לי שיום יבוא וגם אליי זה יגיע, פחדתי פחד מוות להיות במקום של סבתא שלי.

אבל משהו קרה שם בזמן הזה. המוות, הכאב, המחסור, הריק, הפחד מהלא נודע…

אלה אפשרו למשהו חדש להיוולד, משהו שלא היה שם קודם. דווקא אחרי המשבר הזה נוצרו שם חיים חדשים. המשפחה שלנו התחברה, כמו שלא הייתה מחוברת מעולם. סבתא שלי, שהייתה תלויה בסבא שלי בכל צעד, לומדת עכשיו איך להסתדר בעצמה ומגלה את הכח שלה. אני מעריכה כל יום יותר את המשפחה שיצרתי ומבינה שאני לא מוכנה להתפשר יותר, אני מוכנה לעשות הכל כדי שהחיים שלנו יחד יהיו טובים יותר. והכי הרבה אני מבינה- שאני לא מוכנה לוותר על החלומות שלי. אני רוצה לחיות. להרגיש, להעז, להתמודד, לאהוב, עד הסוף. עד שאמות.

התקופה המטורפת הזאת שעוברת על כולנו, היא בעצם הזדמנות עצומה ליצור חיים חדשים. ככל שנבין את המסר ונעשה את השינוי מהר יותר- יכאב לנו פחות.

יש לנו הזדמנות לעשות שינויי ולחיות חיים טובים ומשמעותיים הרבה יותר. זה עובר דרך קושי וכאב כי הרבה יותר קשה לשנות כשהכל פשוט זורם, זה עובר דרך טלטלה, כי לפעמים זאת הדרך היחידה שלנו להתעורר.

אלימות מביאה איתה את ההזדמנות ליצור דיאלוג אחר, איבוד השפיות מאפשר לנו לגעת בחלקים בעצמנו שלא נתנו להם מקום ולתת להם להיות, דיכאון זאת הזדמנות נפלאה לאפשר לכל הכאב לצאת החוצה ולהשתחרר, מחלות הן רק זרקור לחלקים בנפש שלנו שזקוקים לטיפול, ואילו המחסור מאפשר לנו לעשות שינוי בתודעה ולמצוא שפע פנימי, להבין שהכל כבר כאן, מבפנים.

חווים את הדברים האלו או אחרים…? חווים משבר? כאב? קושי? כנראה שזה בדיוק הזמן לשאול את עצמכם כמה שאלות: מה אתם יכולים ללמוד מהכאב שאתם חווים בתקופה הזאת?

איזה חלק בחייכם מבקש שינוי? מה מונע מכם לעשות שינוי? איך חייכם יראו אחרי השינוי ומה תרוויחו ממנו?

איך אתם מתחילים את השינוי, כבר היום, כבר עכשיו? עשו צעד אחד קטן… צעד אחד בדרך אל החיים שבאמת מגיע לכם לחיות.

המוות הוא חלק חשוב מהחיים שלנו.  כשאנחנו מקבלים את המשברים שעוברים עלינו באהבה, אנחנו מאפשרים לחלקים מתוכנו למות ובכך אנחנו מאפשרים לעצמנו להיוולד מחדש.

מוקדש לזכרו של סבא שלי שנמצא איתי היום יותר מתמיד- איסק דיבינסקי ז"ל  1926-2015.

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן