דלג על המודעה

בסימן כופרת וחופרת/ עדי שמידק

בסימן כופרת וחופרת/ עדי שמידק

עדי שמידק

מהרהוריה של חילונית בנושאי בית כנסת, דת ומסורת. זה מכה בי בכל פעם מחדש לצערי: בית הכנסת ואני פשוט לא מתערבבים… מזמינה אתכם להציץ לרחשי ליבי בנושא ;-)

* אין בכוונת פוסט זה לפגוע בדתיים באשר הם. רוב בני משפחתי האהובים והמכובדים הם דתיים, דתיים לייט, חרדים, מתנחלים, ג’קי לוי סטייל וכו… מסורתיים אין אצלנו, אבל זה כבר עניין של עדה ;-)

* אין בכוונת פוסט זה לפגוע בחילונים באשר הם. אתאיסאים, אגנוסטים, אנרכיסטים, חוזרים בשאלה או “עזבי אותי באמא שלי” סטייל. צדיק באמונתו יחיה.

וכעת לענייננו:

זה מכה בי בכל פעם מחדש. בר מצווה, שבת חתן, שופר, שמחת תורה, קריאת מגילה… בית הכנסת הוא לא ה comfort zone שלי וחבל. אני דווקא אוהבת… ומתגעגעת… אבל מרגישה לא שייכת.

הנה כמה בעיות נפוצות:

בעיה מספר 1 – הבגדים

לקראת הביקור התקופתי בבית הכנסת אני ניגשת לאותו מדף גבוה בארון, המכונה גם “האגף לשירותי דת”, בו נחים להם מנוחה נכונה – בגדי בית הכנסת שלי. מתלבשת ומסתכלת במראה: לא רע! ציפי חוטובלי היתה גאה! משדרת צניעות, כבוד למסורת שלא לומר אפילו כניעות מסוימת כמצופה מבת ישראל כשרה. אז זהו, שלא!

כבר בצעד הראשון בתוך בית הכנסת אני מרגישה את המבטים. זרה! מתחזה! אורך השרוול לא בדיוק, אורך החצאית לא בדיוק, והמטפחת לא נופלת תחת שום קטגוריה קהילתית שהיא… מרגישה כאילו יש לי שלט ניאון מהבהב (ללא שעון שבת) מעל הראש עם הכיתוב “היא הגיעה באוטו וחנתה רחוק”.

 אין מה לעשות, כמה שאני לא אנסה, משהו במבט החילוני שלי תמיד יסגיר אותי…

בעיה מספר 2 – עזרת נשים

אם יש משהו שכאמא לארבע בנות מטריף אותי הוא “עזרת הנשים” או במילים אחרות: “האגף לחינוך נשים להישאר במקומן הטבעי ולא לנסות לקפוץ מעל הפופיק”.

וואו! תודה רבה לכם באמת, שבשמחת תורה, אחרי שסיימתם לרקוד עם ספרי התורה, אתם גם מעבירים אותם לסיבוב מהיר בעזרת הנשים הקטנה והצפופה. מה, מותר גם לנו להושיט יד ולנשק? מקסים מצדכם. באמת. אתם טובים מדי.

כבוד הרב דורש. ואני הכי בקטע של דברי טעם. אבל אני פשוט לא מצליחה לשמוע אותו. כל מה שאני מצליחה לשמוע זה את עצמי מבעבעת ורותחת מבפנים, ושואלת שוב ושוב “למה אף אחת לא מדברת? למה רק להם מגיע?” בא לי לשרוק כמו “טופלה טוטוריטו” ולהעיר את כולם, אבל נדמה לי שהשריקה שלי תוצא מהקשרה…

ביום הכיפורים האחרון נדדנו עד תל אביב ובילינו שם את החג כדי שנוכל לבקר במניין מעורב ללא עזרת נשים. האמת שאני מאוד התרגשתי להתפלל כשווה בין שווים. הבנות שלי ובעלי, לעומת זאת, לא הבינו מה לעזאזל ההבדל הגדול. שוב אמא חופרת…

 

בעיה מספר 3 – הטקסטים

אוקיי הבנו. הוא אדיר. הוא גדול. הוא כביר. האמת שאני אפילו יכולה להזדהות. אבל חבר’ה, אתם חייבים קצת לגוון.   זה  מ צ’ ע מ ם …

ומה עם הקטע הזה של לנסות למצוא את העמוד בתפילה שבו כולם נמצאים? פדיחות לשאול את זאת שלידי. היא נראית מאוד מרוכזת ואני לא רוצה להפריע לה באמצע ההתכווננות. מבין המלמולים אני מצליחה לקלוט איזה “אדיר הוא” אחד. אה! סוף סוף עוגן! ראיתי את זה קודם כשדיפדפתי בעמוד 24. אוי לא, זה מופיע גם בעמוד 28, 32, 47 ו-49. אז על איזה ” אדיר הוא” מדובר?

“פשוט תחייכי, תסתכלי בסידור ותמלמלי בשפתיים”, אני אומרת לעצמי. “תכף זה ייגמר ונלך לאכול קוגל ירושלמי”.

 

בעייה מספר ארבע –  הלחנים

וואללה, אם כבר הגעתי לבית כנסת, רוצה להתרגש מאיזה לחן מוכר ואהוב. מה גדולה אכזבתי בכל פעם מחדש לגלות שעבודת התחקיר שלי לא היתה מספיק יסודית, ושהגעתי דווקא לבית כנסת בסגנון ישראל/ אשכנז/ ספרד/ תימן ושאת הלחן שאני אוהבת אף אחד פה לא מכיר… חייבים למצוא פתרון לעניין הזה. אם יש משהו שיכול למוטט חומות זה כנראה המוסיקה. מה לא?

 

סוף סוף – הצלחה

גולת הכותרת מבחינתי ואולי אף השיא בחיי היהודיים התרחשה לפני כשנה וחצי, בשמחת תורה, בירושלים, ביום בו סבא שלי זכה לעלות לתורה בבית הכנסת כ”חתן כל הנערים”. הגענו כל המשפחה לבית הכנסת לכבוד האירוע. אני לבושה במיטב מחלצותיי הצנועים, בהריון, וחמושה בעוד שלוש בנות די צפופות בגילאים. בעודי מקבלת בשקט את הדין בצייתנות בעזרת נשים ועושה עצמי מבינה מה לעזאזל קורה בספר שמונח בידי, זה קרה:

ניגשה אליי (אליי!) נערה בעלת מראה שירות לאומי ושאלה אותי (אותי!) באיזה עמוד אנחנו (אנחנו!). הצלחה כבוד וייקר! המטרה הושגה. הצלחתי להיטמע בנוף בית הכנסת… איך לא הבנתי קודם שהפתרון לכל זה הוא פשוט יילודה מוגברת?

“אין לי מושג…” עניתי לה. “אני מסיפור אחר…”

ולסיום טיפ קטן ממני                                  

אסיים במספר טיפים להדלקת נרות במקום העבודה, לקראת חג החנוכה הבעל”ט (על כך יעידו מספר הסופגניות הרב שהתחלתי להחריש לאחרונה)

וואללה, גם לנו החילונים יש את היכולת והרצון לברך על הנרות. תשתמשו בנו. אנחנו פה בשבילכם. האמת שבלי צחוק, מדובר בחג חילוני. אז הנה. הוא שלנו ;-)

וואללה, גם לנו הנשים יש את היכולת והרצון לברך על הנרות. תשתמשו בנו. אנחנו פה בשבילכם. כמו עינב בובליל, גם אני עשיתי שאלת רב בנושא. הנה:  http://ask-the-rabi.info/k1/124391/

וטיפ נוסף לכם חבריי הגברים הדתיים, בהדלקת הנרות הקרובה בעבודה, כשלא יקבלו את הצעותיי הקודמות ויציעו שוב דווקא לכם לשאת בעול המצווה. בבקשה בבקשה תשירו את “הנרות הללו” ו\או “מעוז צור” בלחן שכולם מכירים. יש כאן הזדמנות אמיתית לקירוב לבבות – אם רק תנסו גם אתם. הנה צירפתי לינקים כמה ליתר ביטחון:

https://www.youtube.com/watch?v=cr1eo1-rmeA

https://www.youtube.com/watch?v=u7IMKChJAW4

צילום fotolia

צילום fotolia

עדי שמידק

הי לכם. אני עדי שמידק ברר. אמא לארבע בנות. אשה של גבר אחד. מהנדסת תכנה בת 40 מנתניה. בעלת מספר מטריד של תחומי עניין וחתולים. מזמינה אתכם לקרוא ולצחוק איתי על דקויות החיים.

Latest posts by עדי שמידק (see all)

תגובות

תגובות

12 תגובות

  1. אלופה !

  2. מצבך יחסית לא רע ! אני מרגיש בחילה בעינייני בית הכנסת, דווקא אחרי שנות ניסיון רבות כל כך. אם יש דבר אחד (!) שנראה לי בעניין בניית בית המקדש השלישי, זה הקרבת הקורבנות. איזה פתרון גאוני ! הרי כל תפילה כיום היא במקום קורבן (שחרית, מנחה, מעריב, מוסף וכו') ואם כך, חידוש הקורבנות יבטל את הצורך בבתי כנסת…את נרות החנוכה והתחפושות בפורים נמשיך לקיים בשמחה יחד עם החג הלאומי לרכיבה על אופניים בי' בתשרי !

  3. ואני דווקא קצת מקנאה בגברים הדתיים שיש להם באופן מובנה בלו"ז שלוש הפסקות מהחיים להתעסקות בענייני הרוח… וגם בבית כנסת שהוא קצת יותר "אני" הייתי שמחה לבקר…

  4. אז נסי בתי כנסת של הקהילה הרפורמיתקונסרבטיבית או משהו כזה אם את רוצה להשתייך לזרם דתי שעלול להתאים לך.

  5. ניסיתי, נפלתי על כמה ורסיות מוצלחות וגם על כמה מוזרות.

  6. תודה :-) ותודה שנתתם לי במה…

  7. אהבתי את החפירות שלך רק לא הבנתי למה את כל כך מתענה והולכת לבית הכנסת מישהו ביקש,הכריח אותך . אני גם לא דתייה ויש הרבה מהשאלות שלך שמעניינות גם אותי. יש לי שכן שחזר עכשיו בתשובה אמר לי כהילכתו . אמרתי לו טוב שאתה לא לוחץ על המשפחה. ואז דיברנו על רבין לפני שהתחלתי לדבר אמר טוב שרצחו את רבין מישהו היה צריך לעשות את זה . פשוט הסתובבתי לכיוון הדלת אמרתי ביי והלכתי. חבל חשבתי בחור ששירת כקצין במשמר הגבול קצת יותר אנושי רק רציתי לשאול אותו אם בעשרת הדיברות כתוב תירצח את היהודי הראשון שמפריע לך בדרך.

  8. @מוטי דגן גם וגם . אדם בצר לו אומר אלוהים תעזור לי

  9. שמחה שאהבת :-) יש לי תחושה שגם לפני שהוא חזר בתשובה הוא לא היה גאון הדור…

  10. Adi Schmidek אני חושב שבכל אופן ללכת כל שבוע לבית כנסת זה די טרחני, לי יהיה יותר נוח אם אלך רק פעם או פעמיים בחודש ובחגים. אולי גם לך יהיה יותר קל ככה. אפשר להקדיש שבת אחת לכיף וטיולים ושבת אחרת שאין ויתר מדי מה לעשות לבית הכנסת. אולי זה גם ימצא חן בעיניך ותוכלי להיות שלמה עם זה.

  11. Adi Schmidek שיהיה לך בהצלחה ותמשיכי לעניין אותנו ולמתוח את החבל שבוע טוב ובשורות טובות