כוכבת עולה

1
18
פיתוח קול. פולינה פיטרוב.

פולינה פיטרוב, זמרת ומורה לפיתוח קול, לא שוכחת את הקשיים שליוו אותה בתחילת דרכה – עת עלתה לישראל לבדה.  על נחישות, אופטימיות וגם על היחס הישראלי ללימודי שירה  היא מדברת בראיון לנתניה און ליין – ksn

——

 היא עלתה לארץ בגיל צעיר וכנגד כל הסיכויים עשתה דרך ארוכה והצליחה לגעת בחלום- להיות זמרת ולהקים בית-ספר לפיתוח קול. פולינה פיטרוב מספרת על הקשיים, על הרצון להצליח ועל למה היא כל-כך נהנית ממה שהיא עושה.

כשמדברים עם פולינה פיטרוב עולה חיוך רחב. היא כזו מתוקה והעונג והאהבה שלה למקצוע נשפכים ממנה עד לכדי קנאה. “נולדתי וגרתי ברוסיה, גדלתי במשפחה מוזיקלית: אמא מורה לפיתוח קול, מנצחת מקהלות, פסנתרנית, נגנית אופרה, זמרת ואילו אבא נגן בללייקה. מגיל ארבע שרתי והופעתי על הבמה”.

 מתי החלטת לעלות לארץ ישראל?

“כשהתנאים החלו להיות קשים, עליתי לארץ לבד בגיל 18 כדי לפגוש את אבא שלי. הוריי התגרשו כשהייתי צעירה. כשהגעתי גיליתי שכבר יש לו משפחה אחרת. הם לא קיבלו אותי, אז פניתי לסוכנות היהודית והם הפנו אותי לקיבוץ דתי, כשבכלל לא ידעתי מה זה קיבוץ. השפה הייתה זרה ועבדתי לאו דווקא במשהו שקשור למוסיקה. בו זמנית גם למדתי עברית והתקבלתי למכינה באוניברסיטת חיפה. כשסיימתי אותה, בעל הלהקה ששרתי בה בזמנו, דחף אותי ללמוד בביה”ס למוסיקה “רימון” במגמת ביצוע. בסוף הלימודים בעלי ואני עברנו לגור בנתניה”.

 הצלחת למצוא את עצמך כאן?

“בהתחלה לא, עבדתי במסעדות ובאירועים, אבל הכי חשוב היה שהרגשתי חום ואהבה. הרבה אנשים אמרו לי ‘פולינה, עם פוטנציאל כמו שלך, נתניה זה לא המקום. לכי לתל-אביב ותצליחי הרבה יותר’, אבל  אני תמיד נוהגת לומר שאיך שנולד הבן שלי, נפתח לי המזל. עם הזמן התחלתי להופיע בתור זמרת, יותר ויותר אנשים הכירו אותי ופנו אליי המון, שאלו אם אני מלמדת פיתוח קול. אמרתי שזה לא רלוונטי, כי פחדתי מהעצמאות והייתי חסרת ביטחון – אבל בנקודת זמן מסוימת כמות העבודה באולמות האירועים פחתה כי הרבה תקליטנים נכנסו לשוק והייתי צריכה פרנסה”.

 אז איך אוזרים אומץ והופכים את האהבה למוסיקה למקצוע?

“התקשרתי למורה מביה”ס “רימון” והיא לימדה אותי פיתוח קול. צפיתי באין-ספור שיעורים של מורות אחרות, חקרתי על שיטות לימוד ועוד. כשהרגשתי מוכנה, התחלתי עם שני תלמידים. השמועה התפשטה בקצב מסחרר. כיום אני מנהלת סטודיו לפיתוח קול, ביה”ס בו אני מלמדת ילדים מגיל חמש ומעלה, גם נוער. הם עוברים שיעורים פרטיים ובקבוצות, מופיעים בתחרויות שירה, בפסטיבלים ואפילו בהתנדבות בבתי אבות בחגים, כחלק מהחינוך לאזרחות טובה לצד התנסות על הבמה וחינוך מוסיקלי”.

“התלמידים שלי מצליחים”, היא מספרת, “לדוגמה, הזמרת מתכנית הריאליטי “הכוכב הבא”, טינה איברגימוב, למדה אצלי במשך ארבע שנים”.

 בימינו יש הטוענים, שתחום השירה הוא “בילד אין”- או שיש לך את זה או שלא. האם את מסכימה עם האמרה הזו?

“ממש לא, זה בדיוק מה שנקרא ‘פיתוח קול’. אני מתחילה מאפס עם התלמידים שלי. פעם אנשים חשבו שאם אין כישרון אז אין, היום זה לא ככה. גם אני הבנתי את זה עם הזמן. כבר שמונה שנים שאני מקבלת ילדים ללא ניסיון והם מגיעים לתוצאות מדהימות, שרים בכל מיני שפות- עברית, רוסית, אנגלית, צרפתית ואפילו בקווקזית, ללא הגבלה, גם בסגנונות-עכשווי, מודרני או ישראלי ישן”.

על החינוך לשירה בישראל: אני שמה לב, שילדים המגיעים אליי לא יודעים להקריא את הטקסט. למשל, ברוסיה, היה לנו שיעור ספרות בו הינו צריכים להכין שיר ולהגיש אותו-להקריא ברגש, כמו שצריך. פה בארץ הילדים לא יודעים איך לגשת לזה. הם מתחילים לצחוק

 עד כמה, לטעמך, בכל הקשור לחינוך לתרבות בכלל ולשירה וטקסטים בפרט, מערכת החינוך הישראלית נמצאת מאחור?

“שיעור מוסיקה מפתח יצירתיות, זיכרון, הבנת הנקרא. אני שמה לב, שילדים המגיעים אליי לא יודעים להקריא את הטקסט. למשל, ברוסיה, היה לנו שיעור ספרות בו הינו צריכים להכין שיר ולהגיש אותו-להקריא ברגש, כמו שצריך. פה בארץ הילדים לא יודעים איך לגשת לזה. הם מתחילים לצחוק. זה נראה להם מוזר. בנוסף, שירים רבים נוגעים בנושאים כמו משפחה, חברות, אהבה לאומית, רגש, זה חשוב. בארץ שלנו יש הרבה קשיים ואכזריות כלפי ילדים, דרך השירה הם מקבלים ביטחון במה. הרבה מהתלמידים שלי נפתחו לשיר בטקסים בית ספריים, במקהלות ובחגים, לפי מה שאני שומעת הם עושים את זה נפלא. בתי הספר צריכים להכניס את הנושא הזה כמה שיותר”.

 איך את מסכמת את הדרך שעברת?

“היה קשה אבל שווה. היום אני מרגישה שאני 50-50: גם זמרת, המקצוע הראשוני שלי וגם מורה. אני כל-כך נהנית לעבוד עם הילדים, כי אני אוהבת לראות את התוצאות שלהם בסופו של דבר, איך הם מתקדמים.  אנחנו מקליטים ומתעדים את הילדים בכל שלב שהם עוברים: מהשלב בו הם מזייפים וחסרי ביטחון ועד השלב בו השירה שלהם תרגש כל אחד ואחת שיבקש להאזין. החלום שלי הוא להמשיך במה שאני עושה, לקבל עוד תלמידים, להרחיב את בית-הספר שלי ולהעניק לילדים מקצוע לחיים”.

תגובה 1

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן