ישראל (וסרמן) בעלייה

זאת בהחלט הולכת להיות השנה של הזמר והיוצר הנתנייתי. ישראל וסרמן. אחרי שנישא ממש לא מזמן לאהובת ליבו מור, מסיים בימים אלה וסרמן (33) את העבודה על אלבומו החדש והשני במספר.

מי שזכה להכיר את ישראל וסרמן, שהוא חלק בלתי נפרד מסצנת המוזיקה והלילה המקומית והיום, אפשר כבר לומר שגם הארצית, יספר לכם על בחור מקסים ברמות, עם חיוך חלומי וקול מיוחד, שעד היום שמענו רק מזמרים בינלאומיים.

מהיום בו הבין שהמוזיקה תהפוך למקצוע בו יעסוק כל חייו, בנה לעצמו וסרמן היסטוריה די מפוארת בתחום, שכללה הופעות עם לא מעט להקות והרכבים כנגן וגם הרכבים מוזיקליים אותם בנה ובהם שימש כסולן וככותב.

מה היה מפגש הראשון שלך עם מוזיקה?

"כשהייתי בן 13, קנו לבן דוד שלי שהיה גם שכן שלי בבנין ממול, גיטרה קלאסית שהוא אפילו לא ניגן עליה בכלל. אז פשוט הייתי קופץ אליו כל יום כדי לנגן על הגיטרה. עם הזמן לימדתי את עצמי איך לנגן לבד על הגיטרה. זה מאוד עניין אותי. זאת הייתה התרפיה שלי מאז ועד היום בעצם. אחר-כך שכנעתי את אבא שלי לקנות לי גיטרה. השאר היסטוריה".

זוכר את הפעם הראשונה שלך על הבמה?

"כן (צוחק). אי אפשר לשכוח בגיל 16 שלי התקיים מרתון רוק בנתניה. זאת הייתה ההופעה הראשונה שלי אי-פעם. בזמנו ניגנתי על גיטרה בס בלהקת רוק שהייתה מורכבת מתיכוניסטים. הזמינו אותנו לנגן במרתון יחד עם עוד להקות אחרות, מול אלף איש בערך. ביום של ההופעה עשיתי מוהיקן והאירוע עצמו היה נגד סמים. איכשהו, המארגנת של האירוע ראתה את המוהיקן שלי בתור משהו שמשדר לעשות סמים. עכשיו, הייתי הילד הכי חנון בעולם. ילד טוב כזה. בסופו של דבר, איכשהו, שכנענו אותה לאפשר לי לעלות. ברגע שעליתי על הבמה וקלטתי את גודל האירוע וראיתי את כמות הקהל, נכנסתי להלם טוטאלי ופשוט לא זזתי כל ההופעה. זה היה מופע רוק קופצני ואני הייתי כמו פסל".

(תור מישהי שראתה אותך באינספור הופעות, מעבר למוזיקה, תמיד מרגיש שאתה מחובר למילים בטקסט ושאתה ממש מתרגש כל פעם חדש

"מהיום שהתחלתי לכתוב שירים, זה תמיד הגיע ממקום מאוד כנה. אני לא יכול לכתוב על משהו שלא קרה לי או על משהו שלא אני הרגשתי. אני חייב להרגיש מחובר אליו מספיק, אחרת הוא לא ייצא החוצה. אני זוכר את הפעם הראשונה שממש התחברתי לטקסט. זה היה כשכתבתי שיר על אבא שלי שנפטר. הייתי בקנדה כשהודיעו לי וטסתי לניו-יורק לעשות שם  את השבעה, כי לא הספקתי לחזור לארץ להלוויה. לצערי הרב.  במהלך השבעה עצמה הייתי די סגור בבית של דודים שלי בניו יורק. יום אחד פשוט קיבלתי השראה וצעקתי מילים לאוויר אצלם בסלון כשהייתי לבד. בטייק אחד .זה יצא ממש מהלב. אחר כך חיברתי את המלים ללחן שהלחנתי חצי שנה לפני, וזה ישב בול. שם, בעצם, נולד כל העניין  של כתיבה וחיבור לטקסט".

 אחרי שחרש במות בכל רחבי הארץ, עם מגוון להקות בו היה שותף להרכב שלהם, החליט וסרמן שהוא רוצה לפרוץ סולו. "היה את ישראל וסרמן בנד, שהיה ההרכב של האלבום הראשון והיום אני וסרמן- זה השם במה שלי. ישראל וסרמן זה נשמע כמו משהו דוסי מדי. עם הבנד, זה היה יותר מדי ארוך ווסרמן נראה לי מגניב".

 לאחת ההופעות של וסרמן, שהתקיימה בחוף ארטיק נעורים לפני כמה  שנים הגיע אורח מיוחד. סיימון ויינשטוק, טכנאי הסאונד של דיוויד בואי, סטינג ,טקסס, ברי סחרוף ועוד. ויינשטוק שהתאהב במוזיקה של ישראל במהלך ההופעה, פנה אליו. אחרי שנוצר ביניהם הקשר הוא גם היה אחראי למיקסים של אלבום הבכורה של ישראל.

 "האלבום הראשון לא קיבל את רמת החשיפה שרציתי לקבל. ההרכב שלי די התפרק דווקא שהאלבום יצא. הקלידן עזב ואז גם המתופף, כל הווייב שלנו כלהקה די איבד את זה. השמיעו את האלבום למשך תקופה ב 88 fm, קיבלנו ביקורות ממש טובות, אבל משהו שם לא התרומם. הייתי די בבאסה עד שפגשתי את  היוצר, תומר ישעיהו, שהפיק לי את האלבום השני", הוא מסביר.

 "תומר לימד איתי בבית הספר למוזיקה ברעננה והפכנו לחברים טובים. הוא ראה שקצת קשה לי עם ההרכב הנוכחי אחרי שהוא השתנה. כשתומר ראה את זה, הוא עשה לי שיחה שבזכותה הפסקתי עם ההרכב הנוכחי ופשוט נכנסנו לעשות אלבום חדש. כל האלבום זה כמעט רק אני ותומר. האלבום הזה מיוחד ויקר לליבי. יש בו המון גיטרות, המון מלודיות והמון השפעה מהעולם המוזיקלי של גורג' הריסון. זה די פתח לי עולם חדש בעולם המוזיקה. עולם שאני פחות מכיר. אפשר להגיד שהמון בזכות תומר. לפעמים, כדי להמשיך הלאה, צריך פשוט לעצור הכל ולהתחיל מחדש".

בשני האלבומים ובכל הופעה שלך, אתה שר רק באנגלית. למה ומדוע?

"לא יודע להסביר את זה. אני חושב שאני גם חולם באנגלית.מה שבטוח הוא, שאני לא חושב באנגלית, אבל הכתיבה שלי יוצאת הרבה יותר בקלות באנגלית מאשר בעברית. אני מנסה לכתוב בעברית ויש לי אפילו איזה שיר או שניים בעברית, אבל אני לא חושב שאני מספיק בשל לזה. כשזה יבוא לי, אני מאמין שזה יגיע בטבעיות."

 זה לא העניין של כמה כרטיסים נמכרו בסוף ההופעה. אני מאמין, שהכסף יגיע בסופו של דבר. יותר חשוב לי לראות שאנשים צורכים תרבות, וכן מעניין אותם מה שקורה בארץ מהבחינה הזאת. לשבת בבית קפה זה ממש בנאלי. הופעה מעניקה לנפש ערך מוסף. זה משהו שעושה טוב בסופו של דבר טוב לכולם. גם לקהל וגם לאמן. 

אז איך מגייסים כסף לעוד אלבום?

"אני עושה הד סטארט לאלבום, שזה אתר אשר עוזר לממן פרויקטים, בעיקר של אומנות. דרך האתר אפשר לעזור ולתמוך בפרויקט דרך קניית כרטיסים להופעות או רכישה של האלבום, שיעורי גיטרה ודברים כאלה. ככה, בעצם, אפשר לעזור ביצירה של האלבום שהולך לצאת לאור ממש בקרוב. חוץ מזה, שבשביל לעסוק בדבר שאני הכי אוהב, אני מלמד כל יום שיעורי גיטרה וגיטרה בס. מעבר לעובדה שאני אוהב את זה, גם חייבים להביא לחם הביתה".

למה, לדעתך, קשה יותר להצליח בארץ כמוזיקאי?

"אני חושב שאין מספיק קהל בארץ כדי לתמוך בכל האמנים שיוצרים. יש קהל מאוד מסוים פה, שמגיע להופעות וזהו. זה ממש מצער שזה ככה, אבל זה המצב. בארה"ב למשל או באירופה, יש המון קהל לכל ז'אנר של מוזיקה. בארץ, יש את קיסריה ואת מבצר שוני, ואחרי זה השיא הוא הברבי עם אלף מקומות ישיבה. כל שאר המקומות קטנים מאוד. אני חושב, שבארץ יש המון מוזיקה טובה. אנחנו גם מייצאים מוזיקה מעולה לחו"ל. אנחנו טסים לראות הופעות בחו"ל, כשבינינו, יש לא מעט אומנים שלא נופלים מהרמה של אותם אמנים בינלאומיים. לאמן בארץ קשה לראות את האור בקצה המנהרה, כשלא מגיע קהל לראות את מה שהוא עושה".

מה גורם לאמן להמשיך ליצור מוסיקה ואמנות במדינה שהיא קטנה מדי להכיל כל-כך הרבה אמנים?

"בשביל להמשיך ליצור חייבים לשמור על אופטימיות כדי להבין שאתה בדרך הנכונה. זה הדבר הכי חשוב לאמן. התמיכה מהקהל. זה לא העניין של כמה כרטיסים נמכרו בסוף ההופעה. אני מאמין, שהכסף יגיע בסופו של דבר. יותר חשוב לי לראות שאנשים צורכים תרבות, וכן מעניין אותם מה שקורה בארץ מהבחינה הזאת. לשבת בבית קפה זה ממש בנאלי. הופעה מעניקה לנפש ערך מוסף. זה משהו שעושה טוב בסופו של דבר טוב לכולם. גם לקהל וגם לאמן. מה שכן, אני חושב שנתניה מתקדמת למקום טוב בעניין התרבותי. הניצנים של התרבות בנתניה מתגלים לאט-לאט. אני מקווה, שנתחיל לראות יותר ויותר אירועים תרבותיים ואיכותיים".

מתי אתה מתכוון לחזור לבמות?

"ממש בקרוב. עכשיו אני מגבש את ההרכב החדש שלי, שכולל שני גיטריסטים (ג'וני נמס ואליעל קריספיל), המתופף מתן אבנר ואשתי מור על הקלידים, הקולות וכלי ההקשה. זו סביבה חדשה שאני עדיין לא מכיר – חוץ מאשתי. זאת התחלה חדשה לגמרי בשבילי וזה מרענן מאוד והכי מחדד את המטרה מחדש".