המייל האדום
עד לפני כחמש שנים ענף כדורגל הנשים בישראל כמעט ולא היה קיים מבחינת חשיפה, סיקור ועניין. היו אף כאלה שהרימו גבה והמשיכו להחזיק בטענה, שכדורגל זה משחק של גברים ולא של נשים. אלא, שכמו בענפי ספורט רבים מדי בארץ, המתפתחים מאוחר מדי ביחס לאירופה בו כדורגל הנשים מפותח או ארה"ב בו כדורגל נשים הוא אחד מענפי הספורט המובילים, גם בארץ החל הענף להשתרש.
דוגמא טובה לקבוצה כזו היא קבוצת בנות נתניה, שהוקמה לפני כארבע שנים ואשר שיחקה בליגה השנייה במטרה לייצב את הקבוצה ולבסס אותה. בתחילת העונה הנוכחית ניתן האות להתפוצץ על המגרש וכך היה: השבוע, בתום עונה קשה, הבטיחו בנות נתניה את עלייתן לליגה הראשונה.
אתי בן שמחון, קפטנית הקבוצה, משחקת בבנות נתניה מרגע הקמתה. בראיון לעיתון נתניה און ליין – ksn היא מספרת על התחושות ועל הרצון להפיכת הקבוצה מנתניה לטובה במדינה.
האם האמנת שתצליחו לשבור את תקרת הזכוכית ולהבטיח את עלייתכן לליגה הבכירה?
"האם האמנתי? אני מאמינה בקבוצה ובשחקניות שלנו. כולנו נתנו העונה הרבה מעבר למאה אחוז. העונה הרגשנו שאנחנו מסוגלות לעשות את זה. הקבוצה הוקמה לפני ארבע שנים. מהרגע הראשון היה חיבור ורצון להצליח ולנצח. בעונות הקודמות, כנראה, שלא היינו בשלות מספיק בכדי לעלות לליגה א' שהיא בעצם הליגה המקצועית, ליגת העל של כדורגל הנשים בארץ. אני מאמינה שכל דבר מגיע בעתו. העונה הזו הייתה לגמרי שלנו, כי באמת שעשינו את זה והבטחנו את עלייתנו עם הפרש שערים מרשים".
תתקני אותי אם אני טועה, אבל הליגה השנייה היא ליגה חובבנית לעומת הליגה הראשונה שהיא מקצוענית לגמרי. אתן מבינות שהצעד הזה שעשיתן ידרוש מכן בעונה הבאה הרבה יותר?
"את הליגה השנייה אפשר להגדיר כחובבנית פלוס. למרות שהמשחק הוא לנשמה ולנפש, ישנה אחריות הקרבה ומסירות. הדוגמא הטובה ביותר היא התוצאה אליה הגענו בשבוע שעבר. המעבר לליגה המקצוענית משנה את המשוואה. מבחינתנו, במובן הכי חיובי שיש. לכולנו ברור, ממש כמו לבעלות הקבוצה, שיש להיערך לעונה הבאה בהתאם – כולל הבאת שחקניות חיזוק. לכולנו ברור, שישנן שחקניות שיעזבו את הקבוצה, עם כל הקושי שבעניין. יתרה מזאת, גם אני עצמי עוד לא יודעת מהו עתידי בקבוצה".
מדבריך משתמע שאתן מעמידות את טובת הקבוצה על-פני טובתכן האישית.
"תראי, האהבה שלי לקבוצה היא באמת אמיתית. אני, כמו כל אחת מהשחקניות, רוצה את הטוב ביותר לקבוצה. עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שחלק מהבנות בקבוצה בסביבות גיל שלושים, חלקן נשואות ואף אימהות. חלקן בעיצומם של הלימודים האקדמיים. זה לא פשוט. העלייה לליגת הראשונה, מן הסתם, תדרוש הרבה יותר ממה שקורה היום: יותר אימונים, יותר משחקים, אינטנסיביות ולחץ. לחלק מהבנות, עם כל הקושי שבדבר, זה לא כל כך מתאים".
אז מדוע עשיתן הכל כדי לעלות לליגה המקצוענית, אם חלקכן חושבות לפרוש בשיא?
"עשינו הכל כדי לעלות ליגה, כי טובת הקבוצה היא בראש המעלה. אני, כמו כל אחת מהבנות בקבוצה, גאות על ההישג הענק ובטוחות שזו רק ההתחלה של הקבוצה במסלול של הגדולים. אני לא חושבת שלפרוש בשיא זו ההגדרה הנכונה. שוב, עוד אף אחת לא הודיעה שהיא עוזבת. הפגרה עכשיו היא בדיוק הזמן של כל אחת מאתנו לעשות את החושבים עם עצמה, להפעיל שיקול דעת ולהגיע להחלטה הכי נכונה. נקודה נוספת וחשובה לא פחות, שלטעמי מהווה בסיס חשוב לאורך זמן לכל קבוצה: בנות נתניה מטפחות דור המשך שתהיינה אחראיות לעתידה והצלחתה של הקבוצה. כמי שראתה את הבנות, אני יכולה להבטיח לך שהקבוצה בידיים טובות. אני לא דואגת".
"המטרה המרכזית היא להתאקלם בליגה הבכירה ולהתמקם, אי שם, באמצע הטבלה – עם נטייה חדה לראש הטבלה. לא להיקלע למאבקי ירידה והישרדות בתחתית. כמובן שברור לי ולשאר הבנות, שזו לא משימה פשוטה, אבל בשביל זה אנחנו מאוחדות ועובדות קשה. אנחנו יודעות שנצליח לעשות את זה".
