דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים
התובנות של מירב טנגש יצחק

התובנות של מירב טנגש יצחק

“‘מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחוכמה עשית…’ כמה יופי יש לנו בעולם, למה אנחנו לא יודעים להעריך את זה? ישבתי דוממת, חשבתי וחשבתי. באתי לדבר איתך, אלוקים. כולם שואלים אותי מה אני רוצה, גם אני שואלת. כולם מתעסקים בזה שהוא לא שותה, לא מעשן ויוצא לעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. גם אני מעולם לא מצאתי נחמה באלכוהול או בניקוטין או בכל סוג אחר של סם ממכר. הסם היחיד שלי היה זעקה ותפילה אליך… הפכתי להיות האישה הקטנה שרצה אחרי הילדים וביד השנייה אוחזת במגב ובסחבה, כמו שלימדו אותי לעשות בכל שנות נעוריי…״, זהו ציטוט מתוך הספר “תובנות” של מירב טגנש יצחק, אם לשניים ותושבת העיר נתניה, המוציאה בימים אלה את ספר ביכוריה. בראיון לנתניה און ליין היא מספרת על התהליך ועל התובנות שהיא העלתה על הכתב. מה הביא אותך לכתוב ספר, בו הסיפור – מעבר לכך שהוא מבוסס על מקרה אמיתי – חושף אותך? “עליתי לארץ בגיל שנתיים מאתיופיה. כבר מגיל קטן נחשבתי ל’מורדת’, כי ראיתי דברים לא הוגנים כלפי נשים במשפחה וזה משהו שהאיר את עיניי. לא שתקתי. תמיד הערתי כשמשהו לא היה נראה לי. כשהתחתנתי הסבירו לי שאישה צריכה להיות במטבח, לקבל את הבעל בצורה מסוימת ועוד כל מיני דברים שהפריעו לי אישית. כמובן, שזה יצר בעיות בתוך הנישואים… כשרציתי להתגרש המשפחה שלי יצאה נגדי, כמובן שבסופו של דבר התגרשתי, אבל המשפחה נידתה אותי. הספר נכתב לאחר תקופה לא פשוטה שעברתי וממנה צמחתי. הוא מדבר על הקושי של ההורים בכל הנוגע לגירושין וההתערבות הבלתי פוסקת מצדם במהלך הנישואין. יש בי הרצון לפקוח את העיניים של ההורים, הם צריכים לדעת שהמציאות שאנו נמצאים בה כיום שונה מאד מפעם, ממה שהם מכירים. זה לא שווה את זה, להרחיק...
מסע התיכוניסטים לאתיופיה

מסע התיכוניסטים לאתיופיה

לפני כשבוע חזרו 12 חניכים של כפר הנוער “הדסה נעורים”, הסמוך לנתניה, בפיקוח המנהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך, ממסע מרגש וייחודי לאתיופיה. החניכים יצאו למסע נבן עשרה ימים, במסגרתו ביקרו באדיס אבבה, בהר-דר, גונדר ובאוקיינוס הכחול. המסע לאתיופיה הוא בין הראשונים שנערכו בארץ, חניכי הכפר, בני העדה האתיופית, זכו להזדמנות לבקר במקום הולדתם והולדת משפחתם ובכך עשו צעד נוסף בדרך לגיבוש זהותם, אך לא רק הם – בין 12 החניכים שהשתתפו במסע, היו חניכים שאינם מן העדה. מכפר הנוער נמסר, כי החניכים זכו לראות נופים עוצרי נשימה, להיחשף למאכלים, מוסיקה, תרבות ומנהגים אחרים, אך חשוב מכך, זו הייתה הזדמנות עבורם להכיר מקרוב ולעומק את חבריהם לכיתה. עוד נמסר, כי המסע הוכרז כהצלחה גדולה, כאשר אחד החניכים סיפר על העוני הקשה השורר באתיופיה והתובנות שעלו כתוצאה מכך “ילדים יושבים על הרצפה ועושים שיעורים, הדבר הכי חשוב להם זה מחברות, הם הולכים לבית הספר כל יום שעה ברגל כי הם לא מוותרים לעצמם, אנחנו יותר מפונקים ועכשיו למדתי להעריך את מה שאני מקבל פה בכפר” סיפר. רגע השיא של המסע היה מפגש של אחד החניכים עם אביו ואחיו, בו לא נשארה עין יבשה, המפגש הקצר התארך לביקור בביתו סבתו של החניך, אשר הזמינה את כל החברים, אירחה אותם ולאחר מכן הלכו יחד לבית הכנסת הקבוע של אביו וערכו קבלת שבת משותפת עם המשפחה. נתן ביטון, מנהל הכפר, מסר, כי “השנה התלוויתי למסע מרגש לאתיופיה, זאת השנה הראשונה שהכפר מוציא משלחת מתוך הבנה של חשיבות לימוד השורשים של קהילה מופלאה זו. ברמה האישית, ברצוני לשתף אתכם כי המסע מעלה שאלות רבות לגביי אורח החיים במציאות הישראלית זו בהשוואה לחיי הקהילה והמשפחה כפי שצפינו בכפרים באתיופיה. להבנתי אורח החיים הקפיטליסטי הנהוג...
עורך דין מנתניה איתר את קברו של “רב הרבנים” בצפת

עורך דין מנתניה איתר את קברו של “רב הרבנים” בצפת

בקרב הציבור הרחב, כמו גם בקרב חוקרי ההיסטוריה והארכיאולוגים, ניכרת התרגשות של ממש בימים האחרונים בשל גילוי קברו של רבי דוד בן זימרא – הרדב”ז. הרדב”ז נחשב לגדול הפוסקים בתקופת תור הזהב במאה ה-16 בצפת ושימש כמורה הגדול של האר”י הקדוש, רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני, רבי בצלאל אשכנזי ופוסקים ומקובלים נוספים, שהותירו חותמם לדורות על העם היהודי. מיקומו המדוייק של הקבר אבד במהלך מאות השנים מאז נפטר הרדב”ז – בשנת 1573. מקום קבורתו נותר בגדר תעלומה וגרם מפח נפש לרבים. ד”ר ניסן שריפי, המחלק את חייו בין נתניה לצפת ומשמש עורך דין ומרצה למשפטים, ערך מחקר מקיף בעניין זה במהלך השנתיים האחרונות, בתקווה להביא לגילוי מיקומו של הקבר. במסגרת מחקרו, הגיע ד”ר שריפי לגילוי קברו של הרדב”ז. במסקנות מחקרו כתב ד”ר שריפי, כי “קבר הרדב”ז הינו הקבר שמימין לקבר המבי”ט גם כיום. ניתן לומר בסבירות גבוהה ביותר, כי קבר הרדב”ז הינו הקבר הצבוע בימים אלה בצבע כחול בוהק, ונראה כי מאן- דהוא הגביהו קמעא מעל לקברים האחרים שלידו”. למערכת נתניה און ליין – נתניה און ליין נמסר, כי בימים אלה קיבל ד”ר שריפי הסכמות רבות לתוצאות מחקרו – לרבות ממפקח רשות העתיקות של העיר צפת, אליהו בן טובים ומאב בית הדין האזורי בצפת, הרב חיים בזק. בימים אלה נערכים אלפי תלמידי ישיבה ובתי ספר דתיים מכל רחבי הארץ להילולה הצפויה לראשונה במאה השנים האחרונות, זאת לקראת יום פטירתו של הרדב”ז – כ”א בחשוון. קהילת “באר חנה” מנתניה, הודיעה על השתתפותה בהילולה. בנוסף מתכוונים להגיע להילולה יהודי אתיופיה רבים. ד”ר שריפי מסר למערכת נתניה און ליין – ksn, כי הרדב”ז, למרות שחי במאה ה-16, היה הראשון שהכיר ביהודי אתיופיה (חבש דאז) כיהודים לכל דבר. בעקבותיו הלכו גדולי הרבנים...
המסע לאתיופיה

המסע לאתיופיה

במשך שלושה חודשים התנדבה שיר רובין (23) בגונדר שבאתיופיה, הפעילה עם מתנדבים ישראלים בית ספר נייד, לימדה ילדי רחוב אנגלית ואמנות וספגה את התרבות בת 2000 השנה. ראיון על חוויה מסוג אחר, עם תובנות לחיים האמיתים.  אפתח בהצהרה כנה: שיר רובין (23) ואני חברות טובות מאז כתה ב’. אנו חולקות את מאווי ליבנו ומשתפות האחת את השנייה בהחלטות הנקרות בדרכנו כחלק ממסלול החיים. לפני כשלושה חודשים טסה שיר, במסגרת התוכנית “תן – תיקון עולם” (Project Ten), אותו מפעילה הסוכנות היהודית, לגונדר באתיופיה. לפני פחות משבוע היא חזרה לישראל.  שלושה ימים בלבד לאחר ששבה לארץ אנחנו יושבות על נס-קפה רותח בבית קפה שטמפפר בנתניה ומדברות על חוויה עוצרת נשימה אשר הותירה אותה מוקסמת, שלמה ובעיקר מלאת פרופורציות לחיים.  “הפרויקט מאפשר לישראלים ויהודים צעירים לבלות שלושה חודשים בהתנדבות ולמידה בקהילות נחשלות ברחבי העולם. הוא פועל באתיופיה, הודו, מקסיקו, קריית שמונה והרדוף. כל הרעיון ב”תיקון עולם” בא מהמקום של נתינה וקבלה, המתנדבים בישראל הם מחו”ל והמתנדבים בחו”ל מגיעים מהארץ”, היא מסבירה.  “מדוע בחרת דווקא באתיופיה?”, אני שואלת בעודי מערבלת את הסוכרזית ועוטפת את כוס הזכוכית. “אפתח בכך שנחשפתי לתכנית דרך חברות שלקחו בה חלק, והחלטתי לגשת למיונים וראיונות. מאז שירותי הצבאי בתור קצינת ת”ש, יש לי קשר מיוחד ליוצאי העדה האתיופית. בלי כל קשר, עניינה אותי מאוד התרבות, שבדיעבד נוכחתי לגלות שהיא מדהימה ומכבדת. מעבר לכך, העובדה שגדלתי ואני גרה בנתניה, אפשרה לי להיחשף לחלק קטן מהמורשת התרבותית של בני העדה. גם זה סייע לי לקבל את ההחלטה”. “באתיופיה יש אלפי ילדי רחוב. רק בגונדר, העיר בה התנדבתי, יש מעל ל-2,000 ילדי רחוב. 800 מהם ישנים ברחובות מידי לילה… לימדנו אנגלית בבית יתומים המטפל בילדי רחוב לשעבר ועם עגלת המובייל-סקול לימדנו את...