דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים
פרט… פרטי… פרטיות

פרט… פרטי… פרטיות

רק עכשיו התפרסמו ברשת תמונות עירום של שחקניות בחו”ל, שהאקרים פרצו למחשבים ולטלפונים החכמים שלהם, ומנגד, מיטב הידוענים, בארץ ובעולם, כולל אנשי ציבור, מעלים מרצונם החופשי תמונות לפייסבוק ולאינסטגרם כחלק משגרת יומם. בסוגיה זו, של פרט, פרטי ופרטיות וגבולות החשיפה, עוסקת תערוכת הצילום החדשה של עמותת אמני נתניה. “בעולם של טכנולוגיה מתקדמת ושל תקשורת ממוחשבת, לפעמים גבול החשיפה אינו ברור. איננו יודעים כבר מהו הפרט ומהי פרטיות. בתערוכה זו כל אמן התייחס לנושא הפרטיות דרך עינית המצלמה על-פי תחושותיו. הנושא אפשר לאמנים חופש פעולה. התוצאה, לעתים, רגשנית ולעתים תיעודית. פעם מוחשית ופעם מופשטת”, הסבירה לנתניה און ליין-ksn דניאלה להב, אוצרת התערוכה שגם משתתפת בה כאמנית מן השורה בתערוכה משמשת המצלמה ראי לאינטימיות ומאפשרת הצצה לחיים פרטיים, פעם באמצעות כביסה תלויה על חבל (תמי סואץ), פעם באמצעות ארון בגדים וצעיפים (חדווה בן דוד), או מזוודה פתוחה (תמי נחשון שאומרת “אשה סוגרת, טומנת, מאפסנת, מזוודה, נפערת, חושפת”). תמי סואץ שמציגה את הסדרה ‘יום בחיי’ מאמינה שהמצלמה היא אמצעי להצצה. “אתה, הצלם, מתחבא מאחוריה. סדרה זו גרמה לי להפנות את המצלמה ולכוון אותה אלי. הפכתי נושא הצילום עצמו. חשיפת הרגעים האינטימיים היומיומיים אינה פשוטה רגשית וגם טכנית. אחת הסיבות שקשה לי לצלם אנשים היא התחושה של פולשנות, הצצה, כניסה למרחב שלהם גם אם הם מודעים וגם אם לאו. בסדרה זו חוויתי את התחושה הזו בעוצמה חזקה של פגיעה בפרטיות… הצצה למרחב האישי שלי…הפרטי.” דליה זליקה, צילמה את עצמה מצלמת כי עינית המצלמה היא זו המאפשרת לה לחדור לאינטימיות שלה ושל האחרים ולבדוק את הגבולות שבין הפרטי לציבורי. דניאלה להב עוקבת עם המצלמה אחרי אביה בן ה-98 ומתעדת אותו לאורך השנים, לעתים גם ללא ידיעתו. “אני מתעדת את היום שעובר על אבא, את ההרגלים...