דלג על המודעה
Combar קידום אתרים ושרותי שיווק דיגיטלי לעסקים
רגע לפני

רגע לפני

רגע לפני המקפצה הבאה בקריירה, אייל דנין, קפטן קבוצת הנוער של בית”ר טוברוק, מדבר על תחושות וגם על האח אלירן דנין. רבים מכירים אותו כאח של אלירן, אבל היום, כשהוא אוטוטו בן 20, רגע לפני סיום דרכו הרשמית בקבוצת הנוער של טוברוק והמעבר לבוגרים, משתף קפטן הקבוצה, אייל דנין, בתחושות, בתקוות וגם באכזבה שנרשמה בשבוע שעבר – בשעה שקבוצתו הודחה בחצי גמר גביע המדינה לנוער – במשחק צמוד מול הפועל תל-אביב. למרות שאינו מורגל בראיונות לתקשורת, הפתיע דנין ג’וניור כשידע להתחמק בצורה מכבדת מתשובות ישירות לשאלות קשות. אתה מגיע מבית שחי ונושם כדורגל. מתי, בעצם, התחלת להתאמן בכדורגל? “מאז שאני זוכר את עצמי שיחקתי כדורגל. בגיל שבע, בערך, התחלתי להתאמן באופן מקצועי בטוברוק. אחר כך עברתי למכבי נתניה למשך שלוש עונות ואז חזרתי לטוברוק. עונה אחת הייתי מושאל לפרדסיה, אז חזרתי לנערים ב’ בטוברוק. אני פה כבר ארבע שנים”. מה אתה יכול לספר לי על המועדון של טוברוק כשחקן ותיק? “טוברוק הוא מועדון גדול אשר מנוהל בצורה הכי מקצועית שיש. היחס למשמעת ולימודים מאוד משמעותי. הגישה היא, שכדורגל זה חשוב, אבל לימודים ומשמעת חשובים יותר מכל דבר אחר לעתיד. היחס הבין-אישי של הצוות מול השחקנים הוא לא משהו שקיים בכל מועדון. זה לא מובן מאליו. הקבוצה והצוות מלוכדים ומאוחדים – כך שגם החלפת המאמן באמצע העונה – גרמה לנו לשאוף ליותר ולהאמין בעצמנו. לי, באופן אישי, זו סגירת מעגל להתאמן תחת שרביטו של גיל פישל כמאמן הקבוצה”. מה זאת אומרת סגירת מעגל? “כשהתחלתי לשחק, גיל פישל היה המאמן שלי במכבי נתניה. היום הוא המאמן שלי בטוברוק – בעונה האחרונה שלי כשחקן נוער. אני מאוד אוהב אותו כאדם וחושב שהוא מאמן גדול ומקצועי בטירוף. אני שמח שנפל בחלקי לשחק תחתיו”....