דלג על המודעה
סי סניורה

סי סניורה

חזרה בזמן, חודשיים אחורה. אני נדחסת לאחת השורות האחרונות ביציע של התיאטרון הלאומי ‘הבימה’. כועסת על עצמי שהסכמתי (שוב) לשלם מחיר מופקע בעיני בעבור כרטיס להצגת תיאטרון. נכון, על הבמה עומדת שורת השחקנים הטובה בישראל: גילה אלמגור, שמיל בן-ארי, סנדרה שדה, ועדיין, החוויה האישית שלי מסתכמת במילה ‘אכזבה’, שעוד נחשבת לאנדרסטייטמנט. חזרה למציאות. עם טעם של אכזבה מאז אותה הצגה בבימה, הגעתי במוצאי שבת להיכל התרבות נתניה. זה שצריך לעשות משהו כדי לשפר את המראה שלו וגם להפעיל אותו בשישי ובשבת, אשאיר לכתבה אחרת. הגעתי וזו הייתה הפתעה נעימה. עם גרסה שונה ומיוחדת, הפקה מפתיעה ובימוי מרשים של איציק סיידוף, העלה תיאטרון נתניה, התיאטרון שמתעקש לקרוא לעצמו תיאטרון חובבים, את “סניורה אפרת” – דרמה משפחתית מפרי עטו של יעקב גורדין, בסגנון, ניחוחות, השפה, והמוזיקה של תרבות הלדינו. השחקנית אדרה שפיגל היא סניורה אפרת. מאופקת, אדנותית ומעוררת הערצה. אליה מתלווה קאסט שחקנים. העלילה מביאה לנו את סיפורה של אלמנה אמידה מירושלים, המשדכת לבנה הבכור נערה דלת אמצעים, אך בעלת ייחוס מיפו. עם כניסתה של הכלה למשפחה, מתערערים היחסים ומטענים חבויים צפים ומתפרצים. התיאטרון המקומי בנתניה, זה שמתעקש לקרוא לעצמו תיאטרון חובבים, הוכיח לי (שוב) שהוא לא נופל ברמתו מהרבה מאוד תיאטראות רפרטואריים אחרים בארץ, ומציע תמורה הולמת ומחיר כרטיס שפוי. בראיון לנתניה און ליין מספרת אדרה שפיגל על הסניורה וגם על עצמה. “התחלנו לעבוד על ההפקה הנוכחית עם הבמאי איציק סיידוף לפני כשנה ושמונה חודשים, משהו כזה. זו גרסה של המחזה הקלאסי בן 150 שנה, שעובדה על ידי מרים קיני, אותה מחזאית, ומתרגמת מקורית של המחזה. היא ואיציק לקחו אותו למציאות ארצישראלית, בירושלים וביפו. אני לא מכירה הרבה בימאים שהיו מוכנים לקחת את האתגר הזה עם תיאטרון שהוא לא רפרטוארי”,...