דלג על המודעה
המסע לאתיופיה

המסע לאתיופיה

במשך שלושה חודשים התנדבה שיר רובין (23) בגונדר שבאתיופיה, הפעילה עם מתנדבים ישראלים בית ספר נייד, לימדה ילדי רחוב אנגלית ואמנות וספגה את התרבות בת 2000 השנה. ראיון על חוויה מסוג אחר, עם תובנות לחיים האמיתים.  אפתח בהצהרה כנה: שיר רובין (23) ואני חברות טובות מאז כתה ב’. אנו חולקות את מאווי ליבנו ומשתפות האחת את השנייה בהחלטות הנקרות בדרכנו כחלק ממסלול החיים. לפני כשלושה חודשים טסה שיר, במסגרת התוכנית “תן – תיקון עולם” (Project Ten), אותו מפעילה הסוכנות היהודית, לגונדר באתיופיה. לפני פחות משבוע היא חזרה לישראל.  שלושה ימים בלבד לאחר ששבה לארץ אנחנו יושבות על נס-קפה רותח בבית קפה שטמפפר בנתניה ומדברות על חוויה עוצרת נשימה אשר הותירה אותה מוקסמת, שלמה ובעיקר מלאת פרופורציות לחיים.  “הפרויקט מאפשר לישראלים ויהודים צעירים לבלות שלושה חודשים בהתנדבות ולמידה בקהילות נחשלות ברחבי העולם. הוא פועל באתיופיה, הודו, מקסיקו, קריית שמונה והרדוף. כל הרעיון ב”תיקון עולם” בא מהמקום של נתינה וקבלה, המתנדבים בישראל הם מחו”ל והמתנדבים בחו”ל מגיעים מהארץ”, היא מסבירה.  “מדוע בחרת דווקא באתיופיה?”, אני שואלת בעודי מערבלת את הסוכרזית ועוטפת את כוס הזכוכית. “אפתח בכך שנחשפתי לתכנית דרך חברות שלקחו בה חלק, והחלטתי לגשת למיונים וראיונות. מאז שירותי הצבאי בתור קצינת ת”ש, יש לי קשר מיוחד ליוצאי העדה האתיופית. בלי כל קשר, עניינה אותי מאוד התרבות, שבדיעבד נוכחתי לגלות שהיא מדהימה ומכבדת. מעבר לכך, העובדה שגדלתי ואני גרה בנתניה, אפשרה לי להיחשף לחלק קטן מהמורשת התרבותית של בני העדה. גם זה סייע לי לקבל את ההחלטה”. “באתיופיה יש אלפי ילדי רחוב. רק בגונדר, העיר בה התנדבתי, יש מעל ל-2,000 ילדי רחוב. 800 מהם ישנים ברחובות מידי לילה… לימדנו אנגלית בבית יתומים המטפל בילדי רחוב לשעבר ועם עגלת המובייל-סקול לימדנו את...