דלג על המודעה
תאטרון נתניה: ביקושי שיא למחזה מקווה

תאטרון נתניה: ביקושי שיא למחזה מקווה

תחת הכותרת “כל אחת והסוד שלה” תאטרון נתניה (התיאטרון העירוני נתניה) עושה זאת שוב – הפעם במחזה “מקווה”, אחד המחזות הנוקבים ביותר על התנהלות החברה הישראלית בכלל ויחסה לנשים בפרט. “בתקופה בה יותר ויותר נשים קמות וצועקות “עד כאן!”, וחצי מדינה שבתה כחלק ממחאת “אני אישה, אני שובתת”, המחזה “מקווה” הוא רלוונטי מתמיד”, קובעת יהודית אנושי, מייסדת ומנהלת התאטרון העירוני נתניה. המחזה “מקווה” מעמיד את הסודות, השקרים והצביעות בחברה הישראלית למבחן המציאות. במאית התאטרון העירוני, רוני נוימן פדלון, בדיוק כפי שנהגו קודמיה בתפקיד, בהם דור פלס, איציק סיידוף ורמי דנון, אינה חוששת מתאטרון נשכני עם אמירה ברורה. המחזה שעלה מעל בימת היכל התרבות העירוני בחודש דצמבר, שובר, כאמור, שיאי מכירת כרטיסים – כאשר כמעט בכל ההצגות שנותרו עד לחודש מרץ, מרבית המקומות אזלו. “המחזה עוסק בשבע נשים הנמצאות על קשת רחבה ביחסן אל האמונה היהודית: חרדיות, מסורתיות וחילונית אחת. המשותף לכולן הוא מקום המפגש, המקווה. בדרך כלל, במחזוריות של אחת לחודש. מידת אמונתן או תפיסת עולמן, מהווה מקור לחיכוך ולחוסר הסכמה בין הנשים”, מסבירות יהודית אנושי ורוני נוימן: “מערכות היחסים הנוצרות בין הנשים, חושפות בהדרגה את הסודות. בד בבד עם חשיפת גופן של הנשים הטובלות במקווה, נחשפים גם הסודות והשקרים בעולמן של הנשים, החיות בחברה המייעדת להן תפקיד מוגדר ואינה מתייחסת לצורכי הפרט. כל הדמויות נתונות במצב כזה או אחר של כפייה. ככל שהמחזה מתקדם סודותיהן של הנשים מתגלים. הן נאלצות לעמוד מול העולם שבחוץ ומול אנשי משמרות הצניעות, הבאים לקחת את חדוה לאחר שנמלטה מבעלה המכה שהעליל עליה כדי להחזירה הביתה. בתוך המאבק בין הנשים המסתתרות במקווה לבין הגברים הנמצאים בחוץ (בהצגה הם נשמעים במגפון) ועד לסוף הטרגי שהוא בלתי נמנע”. את המחזה “מקווה” כתבה הדר גלרון, שגדלה בעברה במשפחה...