דלג על המודעה
הקליק הגדול: שי גואטה נוגע בנשמה

הקליק הגדול: שי גואטה נוגע בנשמה

שעת לילה מאוחרת ואני נכנסת לפאב הארט סטריט בפולג נתניה לראיון שחיכיתי לו כבר הרבה זמן, לא אשקר. בתור עוקבת אדוקה אחר הצילומים של שי בעמוד הפייסבוק שלו, הרגשתי שמישהי חייבת לפענח את החדות והעומק העומדים מאחורי העדשה. “נעים מאד, אני”, הוא אומר ואנחנו תופסים שולחן צדדי ויושבים לשיחת אמת, שתהפוך בהמשך לראיון עבור נתניה און ליין, על בירה וצ’ייסר, בשביל האווירה. לפני שנתחיל, בוא נעשה סדר. כיצד אתה מגדיר את הצילומים שלך? “אני לא רוצה להישמע פלצני ולהגיד ‘צלם אומנות’ או משהו כזה, אבל אני אוהב לצלם בעיקר אנשים. זה לא שיש לי עכשיו סיפור ושמאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לצלם, לא… אני מתעסק בזה ארבע שנים, שזה כלום בעצם בתעשייה. אנשים מצלמים מאז שהם זוכרים את עצמם, אבל אני עמוק בתוך זה” – הוא אומר בעדינות אופיינית וממשיך: “אני מצלם מאז התקופה שבה הופיעו הטלפונים החכמים, וגם אז לא חשבתי שאני טוב בזה או בוודאי שלא אוהב את זה”. את המצלמה הראשונה שלו הוא קנה בעקבות שיחה עם חבר. “אושר. חבר טוב שלי בשם שלומי, קנה לי אותה. טיילנו בקניון, היה איזה דיל, מין צ’ופר מ’פלאפון’. שלומי אמר לי ‘אתה אוהב לצלם, לא? בוא קח את המצלמה’. לא מקצועית, דיגיטלית, סבבה. התחלה כזו. טסתי לצלם בהודו, חזרתי משם עם חומרים טובים והבנתי שאני טוב בזה ואני ממש נהנה מזה והכי חשוב, זה מרגיע אותי”. אתה בעלים ושותף בבר הארט סטריט שנפתח ממש לפני שנה. בחור עם וודקה ראשן לחש לי שאתה עיצבת את המקום. זה קשור, הרצון לפתוח מקום משלך והצילום? “הרצון שלי לפתוח פאב בא מזה שאני מאד אוהב לארח בעיקר, מזה שרציתי שיהיה בנתניה מקום איכותי, שיהיה לאנשים כיף לבוא אליו וגם העיצוב...