דלג על המודעה
יובל שרף תוביל קמפיין למיתוג קניון עופר השרון

יובל שרף תוביל קמפיין למיתוג קניון עופר השרון

16 מיליון שקלים יושקעו בשיפוצו של קניון עופר השרון (קניון השרון), וכן במיתוגו מחדש במסגרת קמפיין פרסומי רחב היקף לקבוצת קניוני עופר. את הקמפיין מובילה השחקנית, יובל שרף, אשר הוצגה רשמית כפרזנטורית של הרשת במסיבת עיתונאים שהתקיימה בקניון עופר השרון בשבוע שעבר. לנתניה און ליין ציין דויד גודר, מנכ”ל “עופר השרון”, כי “מיתוג קבוצת קניוני עופר תחת “קורת גג” אחת, תאפשר לקניון עופר השרון כמו ליתר קניוני הקבוצה לייצר פעילות שיווקית רלוונטית ופרסום בולט משמעותי בהובלתה של יובל שרף”. קניון השרון, מראשוני הקניונים בישראל, נחנך בשנת 1988 במרכז העיר. הוא משתרע על שטח 15,000 מ”ר שטחי מסחר, הכוללות שתי קומות מסחר ושמונה קומות של חנייה המספקים 670 מקומות ונחשב כאחד מסמליה הידועים. במסגרת השיפוץ, כך נמסר, יתחדש הקניון בשורת חנויות חדשות של מותגים בינלאומיים ומקומיים, וחנויות ותיקות יעברו שיפוץ, הרחבה ושדרוג....
על גג העיר

על גג העיר

למאריטו קבדה (33) יש חזון מאוד ברור והוא להפוך את העיר נתניה, לעיר שצעירים אוהבים לחיות בה. אחרי שסיימה תואר שני בהצטיינות והגישה את הצעתה לדוקטורט, היא לא משאירה את חזונה לחולמים: את רוב שעות היום העמוס שלה, היא מקדישה להפיכת נתניה למקום שכיף, נעים ונכון לחיות בו. ולא, אין כאן סיפור על ילדות קשה, גזענות או קשיי קליטה. יש כאן סיפור על אישה אמיצה, המאמינה בשליחות אמיתית. למרות ההישגים המרשימים שרשמה במהלך חייה, קבדה, היא עדיין מרגישה שיש לה עוד המון דברים לעשות כדי להיות אחת מהנשים המשפיעות בעיר. יש לה חזון ברור: להפוך את נתניה לכזו שתשמש לצעירי העיר מה שכיום משמשת תל-אביב למדינה שלמה. בנתניה היא מנהלת את “הגג”, המקום החדש לצעירים, המנוהל על-ידי העמותה לחינוך בלתי-פורמאלי. מתחושה אישית, כמי שהכירה די הרבה עובדים במסגרות ציבוריות, קבדה היא, ללא ספק, שייכת לזן אחר – כזה שאינו מוכן להסתפק בתשובות בירוקרטיות ותמיד יחשוב מחוץ לקופסא. “אני אדם מאוד שאפתן”, אומרת קבדה בתחילת הראיון: “בתחושה שלי, אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לתת והרבה דברים לעשות כדי להיות משפיעה בדיוק כמו שאני רוצה”. היא נולדה בכפר צפוני באתיופיה ועלתה עם הוריה לשראל כשהייתה רק בת שלוש. את תלאות הדרך היא לא זוכרת, אך מהסיפורים של אמה היא מרגישה הזדהות. “אמא שלי סיפרה לי את הסיפור כל-כך הרבה פעמים, ממש כמו תקליט שבור. אני חושבת שזו הייתה הדרך שלה לפרוק ולרפא את עצמה. הם עלו בשנות השמונים, הרבה לפני העלייה הגדולה, ללא ההורים, בגיל 18 ועם תינוקת קטנה בת שלוש. בדרך הם עברו קשיים שאי אפשר לתאר, שכלל גם מאסר וכליאה במתקן פליטים בסודן, מאסר באתיופיה והכי קשה היה עבורם כשחליתי וכולם חשבו שאין לי סיכוי לחיות. היא...