המייל האדום
גם אחרי גיל 60 לקומיקאית חנה לסלאו, אחת הנשים היותר מצחיקות בארץ, אין זמן לנוח.
בין חזרות להצגה חדשה שתעלה בקרוב, עבודה קשה על המחזמר לילדים "אלף לילה ולילה" ויומן מלא עם מופע הבידור החדש שלה "לסלאו לא נחה", מצאה לסלאו זמן לשוחח גם איתנו – רגע לפני שתכבוש במוצאי שבת את הבמה בברל'ה.
חנה לסלאו, חלק בלתי-נפרד מנוף התרבות הישראלי, עבדה קשה מאוד כדי להגיע למעמדה.
השתתפות בלא מעט סרטים, שמרביתם הפכו לנכסי צאן ברזל, אין-ספור הופעות, טלנובלות ישראליות ותוכניות טלוויזיוניות, הצגות וכמובן מופעי בידור שכבשו את הקהל.
"אני לא יכולה לסמוך רק על הדור שלי שיזכור אותי וידע מי אני. היום, במציאות כפי שהיא, אם אתה שנייה לא המסך או על הבמות, שוכחים אותך. חשוב לי, שגם הדור החדש יכיר אותי. לכן, אני משתתפת בדברים שלאו דווקא פונים לקהל המבוגר – אלא גם לדור הצעיר. למשל במחזמר החדש "אלף לילה ולילה", עשיתי גם את השיר שלנו שפנה לדור הצעיר. אני תמיד אוהבת לגוון".
את לסלאו אני תופסת ביום חמישי בערב, כשהיא בבית ונמצאת בשלב מתקדם של בישולים לשבת, אחרי יום ארוך של חזרות כשבאופן מפתיע היא גם רעננה ונמרצת כתמיד.
"נו, ראית את המופע החדש שלי? את יודעת שהוא מועמד לפרס האקדמיה של התיאטרון? אני אהיה הכי גאה אם נזכה, גם כי המופע מרכיב בתוכו תחנות מאוד משמעותיות מהחיים הפרטיים שלי. בו, אני עוברת דירה מהרצלייה לתל אביב ואורזת את החפצים שלי ואת החיים שלי בכלל, בארגזים".
"שם אני נזכרת ביחד עם הקהל ברגעים משמעותיים מחיי ובדמויות שליוו אותי במהלך הקריירה שלי. אני עושה את זה בהומור ובחן. חוץ מזה, המופע יקר לליבי גם כי הייתי שותפה בכתיבה שלו ביחד עם רן דברת ושירלי דשא".
חנה לסלאו: "אני לא יכולה לסמוך רק על הדור שלי שיזכור אותי וידע מי אני. היום, במציאות כפי שהיא, אם אתה שנייה לא המסך או על הבמות, שוכחים אותך. חשוב לי, שגם הדור החדש יכיר אותי. לכן, אני משתתפת בדברים שלאו דווקא פונים לקהל המבוגר – אלא גם לדור הצעיר. למשל במחזמר החדש "אלף לילה ולילה", עשיתי גם את השיר שלנו שפנה לדור הצעיר. אני תמיד אוהבת לגוון"
על מי את מנסה את החומרים שלך לפני שאתה מעלה אותם על הבמה?
"ממש לא מזמן פגשתי את מריאנו אידלמן והוא שאל אותי את אותה השאלה. אמרתי לו, שאני לא בודקת. היום, עם הניסיון שצברתי, אני כבר יכולה לדעת מה מצחיק ומה לא. כמובן, שכשמתחילים עם מופע חדש, יש שינויים – עד שמגיעים בדיוק למה שרוצים. בהתחלה הוא ארך שעתיים. ככה זה תמיד".
כשמעלים מופע חדש מול קהל, בפעם או בפעמיים הראשונות, איך את בוחנת את החומרים שאת מעלה?
"המופעים הראשונים מול קהל הם תמיד גם המופעים בהם עושים מין ניסוי חומרים. היה לי קטע עם ההצגה הראשונה שלי".
"איך שאני עולה לבמה אני קולטת את ג'ודי ניר מוזס שלום יושבת לי ממש על הנחיר, יחד עם רן שריג ולוסי האריש. הם הגיעו לבקר את המופע שלי לתוכנית שלהם".
"זאת הייתה ההצגה הראשונה ולא האמנתי שמישהו יגיע לבקר כבר בהתחלה. למזלי, הם ממש פרגנו לי בתוכנית והמליצו בחום על המופע".
את אחת הנשים הכי מצחיקות בארץ. מתי, בעצם, הבנת שנועדת להצחיק?
"את האמת, ההסתכלות המצחיקה באמצעות הומור זה משהו שאתה נולד איתו".
"אני קיבלתי את זה מאבא שלי ז"ל, שלמרות שהיה ניצול שואה, היה לו הומור. "סבתא זפטה" היא, למשל, דמות המבוססת עליו".
"הייתה לאבא שלי חנות לכובעים. בילדותי, כשהייתי מגיעה אליו לחנות ומודדת את הכובעים, ראיתי שאני כבר אז מצחיקה. את היכולת להצחיק הבנתי כבר בלהקה הצבאית. שם, עשיתי באופן טבעי את מה שידעתי ומה שהיה נראה לי לנכון."
"האנשים שצפו צחקו. אז הבנתי שאני טובה גם בלהצחיק אנשים, ושזה יוצא לי באופן טבעי. אני מניחה שמילדות הבנתי שאני מסתכלת על העולם בזווית יותר מצחיקה מאנשים אחרים, בתור מצב".
"כשמשהו קורה, באותו רגע זה אולי לא מצחיק, רק אחר כך את צוחקת מזה. איך אני תמיד אומרת: הקומדיה שלי- היא הטרגדיה של מישהו אחר".
מהו הזיכרון הקומי הראשון שלך?
"אני חושבת שזה היה ג'רי לואיס. בתור ילדה הלכתי עם אחי לקולנוע לראות סרטים שלו, וזה מאוד הצחיק אותי. גם אבא שלי היה מצחיק אותי".
מתי הבנת שנולדת לבמה והיא המקום הטבעי שלך?
"כשיצא המחזמר "שיער" בסוף שנות השישים, הייתי אז מלבישה. שם זה הכה בי. אז הבנתי שאני רוצה להיות על הבמה".
"שתביני, אז זה לא היה כמו היום עם כל התוכניות "כוכב נולד" שיש היום. היום הורים רבים מאוד רוצים שהילד שלהם יהיה כוכב. בתקופה ההיא ההורים רצו שלילד שלהם יהיה מקצוע ביד, כזה שמביא פרנסה, ולא שחקן שנתפס אז כמשהו נלווה".
"אחרי שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, הלכתי ללהקה הצבאית".
מי מעניק לך השראה?
"בט מידלר תמיד נתנה לי השראה. היא הייתה אז ממש משוגעת ועשתה מה שהיא רוצה. זה היה הרבה לפני שהיא התחילה לשחק בסרטים תפקידים של סבתות. אהבתי אותה עד כלות. גם רובין וילאימס וגם וופי גולדברג העניקו לי השראה".
מה את יותר, שחקנית או קומיקאית?
"שחקנית. קודם כל שחקנית. גם כקומיקאית אני שחקנית, מהמקום הזה הכל יוצא. אני שחקנית נקודה".
היום, במבט לאחור עם נגיעה והשפעה על התרבות הישראלית בכל גווניה, את יכולה לומר לי מה היה הרגע הכי משמעותי בחיים של חנה לסלאו – השחקנית?
"הרגע הזה שמצאתי את המקצוע הזה. זה האושר הגדול שלי. לא תמיד ידעתי מה אני רוצה לעשות, הייתי ילדה די מופרעת".
"יש אנשים שעד היום לא יודעים מה הם רוצים לעשות עם החיים שלהם. אנחנו השחקנים, קצת אחרים וקצת יותר קשה לנו. אני שמחה על מה שיש לי".
"שמוצאים את הדבר שאתה טוב בו, זה לכל החיים. אני קמה כל בוקר מחדש כמו ילדה שמתרגשת לקראת היום שלה. אין כמו לשמוח ולשמח. אין ספק שהרגע בו זכיתי בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל קאן היה רגע מאוד מכונן עבורי".
"אני תמיד אומרת שאני פתחתי את הצ'אקרה הזאת לכל השחקניות הישראליות. זה היה הישג משמעותי אז. זה לא היה שגרתי שישראלית זוכה בפרס כזה גדול. היום זה כבר יותר נפוץ ואין ספק שזה משמח".
אם היית יכולה, את מי היית מזמינה להיות קהל במופע החדש שלך?
"את אבא שלי. ללא ספק. אני בטוחה שהוא היה גאה בי ושהמופע היה מצחיק אותו".
את השיחה אנחנו קוטעות, כשחנה מבחינה בחדשות שיש פצועים בדרום ואולי גם הרוג.
השיחה שהייתה מצחיקה עד לאותו רגע מקבלת תפנית עצובה וחנה כבר לא במצב רוח.
"המלחמה הייתה קשה לכולנו. המצב רוח לא היה פשוט וזה השפיע על כולם בכל המובנים".
"אני, בשבוע שעבר, דקה לפני שעליתי על הבמה, נתקלתי באזעקה. באופן מוזר הצופים שהיו באולם חיכו עד שהאזעקה תיגמר ונשארו לשבת באולם. ההצגה חייבת להמשך".
רגע לפני שאנו מנתקות אני שואלת את חנה את השאלה, שהכי אוהבים לשאול אותה בשנים האחרונות: מה עם אהבה? "זה יגיע. זה מגיע. יש רעש של אהבה".
