נתניה עיר הספורט, אעלק?!

0
621

ויקי גלאם בטור אישי וחשבון נפש על הספורט המקומי; על ההכרזה (שבינתיים התאדתה) להפיכת נתניה לבירת הספורט וגם קריאה אישית לראש עיריית נתניה להרים את נס הדגל. יאללה, נתניה!

 פעם, מזמן, כשהכול היה בשחור-לבן, היה לנו כיף. פעם, מזמן, כשהזמן היה שווה זמן ולא רק כסף, היה לנו ספורט בעיר שלנו, בנתניה. פעם, מזמן, היה בשביל מה לרוץ למגרשים. נכון, הם היו פרימיטיביים המגרשים, הם היו בלויים ולא מרשימים, אבל היה לנו כל-כך טוב, שזה היה כבוד לצעוק מכל הלב "אנחנו נתנייתים"!!

 אי-שם בשנות השמונים היינו ילדים ונערים נלהבים והיה לנו בשביל מה. הכדורגל היה בשיא, הכדורסל עלה ואפילו הכדוריד נחשב לספורט מועדף בנתניה, אי-שם במגרש של בית הספר "בן גוריון", שהיום נקרא נעמי שמר. אז בן גוריון מזמן לא כאן ונעמי שמר גם, אבל הבעיה שלנו היא שגם הכדוריד לא קיים עוד והכדורסל? נו טוב, עיר כמו נתניה מוותרת על זכות לשחק בליגת העל… בושה.

 אני יושב מול המחשב שעה ארוכה. את העורך שלי ממש לא מעניין, שבסוף השבוע היה יום כיפור והוא רוצה טור פרשנות על ספורט. אני באמת רוצה, אבל תכל'ס אין על מה: מכבי נתניה כבר נטחנה בשבוע הבא, מה אומר אריאל הרוש והאם ערן לוי הוא מנהיג או לא מנהיג לגיטימי לקבוצה בליגת העל ו… ו… נו באמת, לעסנו את זה עד לגרגר האחרון.

 אז אולי אכתוב על כדורסל חשבתי לעצמי? לא, מה יש לכתוב. על הכנות שלא מתקיימות כמעט לליגה הלאומית? ואפילו נעלה ליגה, אז מה?! שוב יוותרו על הזכות לשחק בליגה הראשונה? ואולי אכתוב על קבוצת הכדורסל החדשה של מכבי נתניה, שבינינו, אין לי מושג באיזו ליגה היא?! דיכאון, אין מה לכתוב.

 אה, בוא נכתוב על אתלטיקה, חשבתי? אז הנה לכם עוד מחדל נתנייתי. מכון וינגייט, העיר של הספורט בישראל, מקום בו יש מתקני ספורט מכל הסוגים, לא מספיק לעיר כמו נתניה בכדי ליצור אתלטיקה משובחת, לפחות בקנה מידה ישראלי?  יש לנו, אפילו, אלוף אירופה פעמיים, אלכס אברבוך, שהיום הוא חבר מועצה. האם זה עוזר לנו? בינתיים לא, כי מאז אברבוך הכוכבים שנותרו הם רק בשמיים.

 אתם יודעים מה? יש לנו שחייה בנתניה. כן, סימון דוידסון והדולפינים שלו עושים גלים תרתי משמע. אז הנה לכם דוגמא לפוטנציאל הנתנייתי. כי כשרוצים להשקיע יש תמורה. השחייה היא דוגמא טובה ומוצלחת. וכן, יש גם ג'ודו בעיר. ירדן ג'רבי אלופת עולם ושגיא מוקי מתקדם בדירוג העולמי. גם כאן, כשיש מאמנים ברמה של אורן סמדג'ה ושני הרשקו יש תוצאות. אבל, וזה האבל הגדול, גם על דוידסון והדולפינים וגם על ג'רבי ומוקי טחנו בלי סוף.

 אני יכול לשבת עוד שעות ארוכות ולבכות את מר גורלנו הספורטיבי, אבל חשבתי לפנות לראש העירייה, מרים פיירברג, ואני מקווה שאת הטור הזה יראו לה: "בואי, תיקחי יוזמה, תקימי פורום אמיתי של אנשים שאכפת להם, אנשים עם ניסיון מוכח, ויחד נרים את הספורט לגבהים חדשים. הכרזת פעם, שנתניה תהפוך לבירת הספורט של ישראל. את ראש העיר הכי בטוחה בארץ וגם הכי חזקה, אז בואי, הגיעה העת להפוך את החזון למציאות. כל שצריך הוא, זה רק לכוון עם האנשים הנכונים".אני חושב, שאחרי 25 שנות כתיבה ועשייה מותר גם לי, פעם אחת, להגיד את הדברים האלה!

 

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן