נולד לי בלוג / גניה גבירץ

11
118
גניה גבירץ. צילום: ספיר כהן

אחרי שנה עמוסה בלידות, בהתחדשות, בלימודים, הגיע הזמן גם לבלוג משלי ואם גם אתם רוצים להיכנס להריון עם האני האמיתי שלכם, דברו איתי

בגדול אפשר לומר על השנה שלי שהיא שנה של לידות.

ילדתי את הבן שלי נכון… ילד קסום ואוהב ומיוחד במינו… אבל יחד איתו נולדתי אני, נולד המקצוע שלי שאני יצרתי במו ידיי, כוחותיי ושיעוריי. נולדה הזוגיות שלי, נולדה המשפחה, נולדו לי חיים שלא הכרתי והנה נולד לי גם בלוג.

לי, הילדה הנחמדה שרוב הזמן שותקת, שלא רוצה להפריע לאף אחד… לי יש מקום לכתוב מה שבא לי. מי היה מאמין?!!?

אז אני רוצה לספר למי שקורא את מה שיש לי לומר, שבשנה הזאת בעיקר נולד המון-המון כאב שלא ידעתי שקיים בי.

נולד כעס גדול, נולד קושי, נולדה עצבות עמוקה, אכזבה, תסכול, שנאה, קנאה, עצבים ועוד ועוד. לא הבנתי, איך זה יכול להיות שאצלי, שהכל אצלי תמיד בסדר, שאני אף פעם לא מתלוננת, שאני תמיד מכילה את הרגשות האלה אצל אחרים. איך זה יכול להיות שאני זאת שמרגישה אותם?! פתאום? איך??? לא לא לא… לא חשוב, אמרתי לכולם, אצלי הכל בסדר, אל תדאגו.

אבל זה לא הרפה ממני. המשכתי להרים את עצמי למעלה ולרדת בערך כל יום, כל דקה. עם הזמן אני מבינה למה… יודעים למה? כי לידה זה כואב.

ללדת את עצמי, את המשפחה שלי, את המקצוע שלי, את הילד שלי, זה כואב. נכון, יש משככים, יש מסיחי דעת, אבל זה כואב!!! כואב כל כך שבא למות, שכבר אי אפשר להתמודד, שדי! כבר אי אפשר לסבול יותר!

ואז…

ואז נולדים חיים… אפילו הנשימה הראשונה של התינוק שנולד מגיעה עם בכי. אז מי אני שלא ארשה לכאב, לקושי ולעצב להיות חלק מחיי?

אז הנה, אני מרשה להם והם שם… ואני לא נאבקת (טוב, לפעמים כן) ואני לא מנסה מיד לתקן ולעשות שיהיה פה טוב יותר. אני מרגישה. אני חווה. אני כואבת. אני בוכה.

ואז אני נולדת.

כי השנה הזאת, יחד עם כל הכאב שחוויתי… נולדתי אני. עם הלידה שלי את עצמי, גיליתי רגשות שלא הרשיתי לעצמי להרגיש עד הסוף. נולד סיפוק, נולדה  התרגשות, התרחבות, נולדת לה אהבה אמיתית לעצמי ולמי שסביבי ועוד הרבה דברים שאני אפילו לא יודעת על קיומם אבל מרגישה שהם נולדים בתוכי.

אפילו בעודי כותבת את המילים האלה, אני מיילדת את עצמי. מעבר לזה שאני מיילדת את עצמי, . ניתנה לי הזכות לעזור לאנשים ליילד את עצמם. כן, כשאני פוגשת אנשים בקליניקה שלי, אני מראה להם את החיים שהולכים להגיע דרך הכאב שהם חווים עכשיו. אני משקפת להם את המתנות שהם מקבלים דרך ההתמודדות שהם עוברים.

אני רואה את זה דרך המפה האסטרולוגית ודרך הקלפים ודרך הכלים שלמדתי לאורך כל הדרך, אבל הרבה יותר מזה: אני רואה את זה כשאני פוגשת פנים מול פנים את מי שמגיע אליי.

מכינים כוס קפה, מתיישבים על הכורסאות, לוקחים נשימה…

ואני כבר מקבלת את כל המידע שהאדם שמולי זקוק לו ושאני יכולה להעביר. אין לי דרך להסביר את זה במילים. אני רק יודעת שגם האפשרות הזאת הגיעה אליי, כי אפשרתי לעצמי להרגיש, הכל, מה שלא יהיה.

אני מוכנה. אני מתמודדת. אני אמא. אמא של עצמי. אני מחבקת את עצמי את החיבוק הכי טוב שיכולתי לקבל. אני עוטפת את עצמי באהבה, בביטחון, בשמחה. ככה אני מקבלת כח להתמודד עם כל מה שכואב ואז להעביר את כל מה שיש לי למי שזקוק לעזרה ותמיכה.

ושלא תטעו, גם אני מקבלת עזרה. כל הזמן. בלעדיה לא הייתי במקום בו אני נמצאת היום. כולנו צריכים מישהו שיעזור לנו בדרך, כולנו צריכים חיבוק, כולנו צריכים הכלה, כולנו צריכים שמישהו יחזיק לנו את היד כשאנחנו יולדים, נולדים ולוקחים נשימה ראשונה.

מוזמנים להגיב, לשתף ולספר חוויות דומות, שונות ומשונות… ואם  אתם רוצים להכנס להריון עם האני האמיתי שלכם,

דברו איתי ב 0525821662.

11 תגובות

  1. יפה אהבתי…
    מחר אצלך ויודעת שתתני לי כוחות וכלים להתמודדות כי את האדם בדיוק המתאים לכך! מומלצת ביותר… תודה על הכל

  2. איזה יופי! מזל טוב על לידותייך הרבות ומילותייך הנפלאות, משמח ומרגש לקרוא אותן

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן