זיכרון ילדות – על סבתא יולנדה והשכנה שושנה

את ספר הילדים "סבתא יולנדה והשכנה שושנה" כתבה מוניקה סמיה בכמה דקות. "המילים והחרוזים פשוט מילאו את הדף כאילו חיכו לצאת", היא מספרת ומסבירה: "כתיבת הספר נבעה מהרצון שלי להחיות את הילדות המאושרת שהייתה בבית הוריי. גם כזיכרון עבורי וגם כאמצעי חינוכי להנחיל לדור הילדים של היום, יחד עם הוריהם, את אותם הדברים הקטנים שעשו את כולנו מאושרים".

מוניקה סמיה היא אחת הדמויות המוכרות יותר בתחום הוראת הספרות. במשך עשרות שנים שהיא מחנכת ומלמדת בבתי ספר בעיר נתניה. אלה ימים של אושר עבור סמיה, גם החזרה בראשון לספטמבר לכיתה אותה היא אוהבת ולמקצוע אותו היא חיה וגם בגלל סיבות האישיות: בן שחיתנה לפני כחודש וחצי ובן נוסף שתחתן בעוד כחודש.

עולם הילדים לא חדש לך. את מגיעה מתחום החינוך וההוראה. עד כמה בער לך לכתוב ספר?
"זה נכון שעולם ההוראה לא חדש לי. אם נדייק, כבר 34 שנים שאני בהוראה כמחנכת, כרכזת וכמורה לספרות. שימשתי גם תקופה כרכזת ספרות ילדים במחוז. אכן, הצורך לכתוב ספר הגיע אחרי מות הורי – מתוך הרצון להחיות אותם ולעורר את זיכרונות הילדות שלי מהבית. זיכרונות המורכבים מאותם דברים קטנים שהילדים של היום, לצערי, לא מכירים. כמובן שיש גם את הרצון, אני חושבת, של כל אחד מאתנו, להשאיר אחריו משהו משמעותי. תמיד ידעתי שיש בי את היצירתיות והיכולת לכתוב ספר, הרי אני מגיעה מעולם הספרות וחיה אותו יום יום".

כתיבת ספר, מעבר לתהליך האישי הכרוך בו, מחייב עידוד מצד הסביבה הקרובה
"אכן, הסביבה הקרובה וגם הסביבה הרחוקה יותר מאוד פרגנה ועודדה אותי להוציא את הספר לאור. אני זוכרת ששיתפתי את הקולגות שלי ואת המשפחה. כולם פה אחד דרבנו אותי ללכת עם זה קדימה. לצערי, החשיפה שהספר מקבל לא ממצה את הפוטנציאל הטמון בו – אבל זה בעיקר בשל התנהלות מעוותת שאני לא מוכנה לקחת בה חלק".

למה את מתכוונת שאת אומרת התנהלות מעוותת?
"הוצאת ספר אינה מסתכמת רק בכתיבתו. היא כרוכה בלא מעט עלויות. שילמתי ממיטב כספי ובאהבה גדולה מבלי לחסוך. התמקדתי בכל פרט, החל מהאיורים ומהצבעוניות של הספר כדי להעמיק את חוויית הקריאה של קהל היעד שלי, הילדים. החריזה והתוכן מבטאים את האהבה בה נכתב הסיפור, ומהתגובות הם מעוררים את דמיונם של הקוראים הצעירים "לבשל" חוויה משל עצמם. בערב ההשקה של הספר, בו נכחו אנשים קרובים אלי, קיבלתי אין ספור מחמאות ורבים רכשו אותו. אולם, לחנויות הוא לא הגיע. כדי שהספר יקבל מקום על המדף בחנויות הספרים, אני, ככותבת הספר, צריכה להסכים שבחנות הוא יימכר בסכום של 60 שקלים- מתוכם אני אקבל רק חמישה שקלים לעותק. כמובן שלא הסכמתי, כי זה באמת נראה לי לא הוגן. זה המחיר שאני משלמת על כך".

זעקתך, בעצם, היא זעקת סופרים רבים. כיצד יכול אדם להתפרנס מכתיבתו?
"לא פעם שמעתי את זעקתם של הסופרים, אבל היום שזה קרוב אלי, אני מבינה עד כמה זה נכון וכמה זה עצוב. קשה מאוד להתפרנס בכבוד במדינה, ומכתיבת ספרים זה כמעט בלתי אפשרי. זה חבל. דווקא בעולם המתקדם אל עבר הטכנולוגיה, דווקא הספר הוא אחד הכלים הבודדים לעידוד תרבות הקריאה, החשיבה, הידע והסקרנות. כמורה לספרות, המנסה בכל הכלים העומדים לרשותי לשמר את תרבות הקריאה אצל התלמידים שלי, אני מרגישה שכל ההתנהלות בארץ בכל הקשור לספרים, היא עצובה. תודה לאל, מקור הפרנסה שלי הוא לא הוצאת ספרים, אבל אני כן יכולה להגיד לך שמאז שהספר שלי ראה אור, כתבתי עוד שלושה ספרי ילדים. לצערי, הם שוכבים במגירה ולא בטוח שיראו אור. אני באמת חושבת, שזה לא מכבד אותם ואותנו, כותבי הספרים, מה שקורה בשוק".

דיברת על העידן הטכנולוגי, בו דור שלם נולד לעולם שכולו מסכים ואפליקציות. מדוע לא לבחור בפתרון הספר הדיגיטלי?
"מעבר לכך, שספרים דיגיטלים לא רושמים הצלחה, אני מאלה המאמינים בכוחו של הספר המוחשי, עם הריח, הכריכה הקשה והדפים. אין ולא יהיה לו תחליף. כמורה אני דואגת לחשוף את תלמידיי לחוויה של הקריאה, להקריא לתלמידים שלי, בכל פעם, קטע מספר אחר, לעורר בהם את הסקרנות והרצון שלהם לחפש ולהשאיל אותו בהפסקה מהספרייה. הילדים צמאים לזה. אנחנו כהורים, כדמויות חינוכיות חייבים לשמר את זה. אנחנו חייבים לדאוג שהילד יכנס למיטה עם ספר ולא יראה טלוויזיה לפני השינה. לעודד את הילדים שרכישת ספר עדיפה מרכישת פיצה או המבורגר. אנחנו, כילדים, הסתובבנו עם הספר בידיים ושמרנו עליו מכל משמר. דאגנו לקחת אותו לכל מקום אתנו. אם לווינו אותו לחבר, אז דאגנו שיחזיר. לספר יש ערך. חשוב לשמר את הטוב הזה ולא להיכנע למסכים המהווים פתרון קל וקר עבורנו היום".

את רואה את עצמך מוציאה עוד ספרים בעתיד?
"יש לי כבר שלושה ספרים שיושבים במגירה. אם זה תלוי בי, אני יכולה לכתוב כל יומיים ספר חדש. רעיונות ונושאים לא חסרים לי. אם אעשה את זה או לא בעתיד, אני לא יודעת. זה תלוי אם דברים ישתנו. אני שלמה ושמחה עם הוצאת הספר שלי, גם מהמקום האישי שלי לשמר את זיכרון הוריי וילדותי".